כל הפוסטים

איסור מלאכה בערב פסח

אדר ב' | תשפ"ב

אז מה עושים אצלכם בבית ערב פסח – נקיונות אחרונים? מבשלים? עורכים שולחן? ישנים צהריים? מכינים משחקים אחרונים לליל הסדר? מה האופי של היום הזה – קצת מנוחה מכל הנקיונות? הכנה לערב?

המשנה במסכת פסחים מתארת שני מנהגים – אלו שלא נוהגים לעשות מלאכה בערב פסח עד חצות, ואלו שנוהגים שכן. ממשנה זו משתקף באופן ברור, שאחרי חצות אין עושים מלאכה כלל. הבבלי משווה את זה לאיסור לעשות מלאכה בערב שבת סמוך למנחה, וקובע שערב פסח חמור יותר, הן מבחינת היקף הזמן (מחצות, ולא רק ממנחה) והן מבחינת החומרה (מי שלא שובת ממלאכה בערב שבת לא רואה סימן ברכה, ומי שלא שובת ממלאכה בערב פסח מנדים אותו).

כשמדברים על איסור מלאכה, אין מדובר על המלאכות אותן אנחנו מכירים מהלכות שבתומדובר יותר על איסור של מלאכות גמורות, ואיסור להתפרנס. אמנם, בראשונים ובאחרונים משמע שהאיסור דומה במובנים רבים לאיסורי מלאכה של חול המועד, ולכן מה שמותר בחול המועד יהיה מותר גם בערב פסח (לדעת הרב עובדיה יוסף, ערב פסח פחות חמור מחול המועד).

הראשונים עסקו בשאלת המקור לאיסור המלאכה, שלכולם מוסכם שתקף החל מחצות היום בי”ד בניסן. רש”י מסביר שיש צורך לעסוק בהכנות לערב – צריך לבער את החמץ (הסבר מדוע לא לעשות מלאכה כבר מהבוקר), צריך לאפות מצות, להתעסק בקרבן הפסח וכו’. מבחינת רש”י יום י”ד בניסן הוא יום ש”משרת” את יום ט”ו, וצריך “לפנות” אותו מעיסוקים אחרים, ולהתרכז בהכנות לערב. בכך איסור מלאכה בערב פסח דומה, כפי שעולה בבבלי, לאיסור מלאכה בערב שבת, אלא שבגלל שיש הכנות רבות יותר, הוא חמור יותר.

התוספות מביאים בשם הירושלמי הסבר אחר. לפי הירושלמי – כל יום שאדם מקריב קרבן הוא יום שאסור בעשיית מלאכה. האיסור תקף הן למקריב בפועל, והן למי שמקריבים עבורו את הקרבן. איסור המלאכה מאפשר לבעלים של הקרבן להשתתף בהקרבת הקרבן על ידי מניעה ממלאכה, ומעין התרכזות בקרבן שמוקרב. לכן, גם אם רק אחד מבני חבורה מקריב בפועל את הקרבן, כל מי ששותף לקרבן פסח (כל עם ישראל) צריך לשבות ממלאכה. אמנם, את קרבן הפסח ניתן להקריב רק מקצת אחרי חצות, ולכן איסור המלאכה נכנס לתוקף מלא אז, אבל אפשר להבין את המנהג לא לעשות מלאכה מהבוקר, שכן הנוהגים כך “חווים” את כל היום כיום של הקרבת קרבן. לפי התוספות משמע שהאיסור תקף גם מדאורייתא בימים אלו, למרות שכבר אין קרבן פסח בפועל. עם זאת, נראה שראשונים ואחרונים רבים נוטים יותר לכיוון של הבבלי ורש”י שזהו יום שמוקדש להכנות לערב.

למעשה, יש כאן מחלוקת על אופיו של י”ד בניסן – יום “חג הפסח” שבו מקריבים את קרבן הפסח, או “ערב פסח” הערב שלפני שאוכלים את הפסח, ומכינים את כל הצרכים לצורך הפסח, כולל הקרבתו, כשכל אלו הן רק הכנות ולא עומדים בפני עצמם. עבור רוב האנשים, י”ד בניסן מעוצב לפי רש”י – יום של הכנות. אבל, לדעתי נכון גם לנהוג בצורה שנובעת מההסבר של הירושלמי והתוספות, לראות בחצי היום הזה חצי-חג, עם אוירה אחרת, באמצעות קריאת פסוקי הקרבת הקרבן והלכותיו (מופיע בהגדת המקדש, לדוגמה). שנזכה לאחוז בזה וגם מזה לא להניח את ידינו.

הרבנית ד”ר עדינה שטרנברג

בעלת תואר ראשון במקרא מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני ושלישי בתלמוד מאוניברסיטת בר-אילן. בוגרת לינדנבאום, מגדל עז, חברותא, והמכון התלמודי העיוני של מתן. מלמדת במתן ובמכללות אורות ואפרתה תנ"ך ותושב"ע. אמא לחמישה וגרה באדם (גבע בנימין).