בין אדם לחבירו – שלום בית חלק א

ספר בראשית פותח בחשיבות החיבור בין האיש לאשה. בפרק א’ של בראשית ה’ יוצר את האדם באופן של “זכר ונקבה בראם”. אותו אדם מבורך ומצווה: “פרו ורבו ומלאו את הארץ”.^[1] בפרק ב’ ה’ קובע ש”לא טוב היות האדם לבדו” ובורא את האשה להיות עזר כנגדו.^[2] בבריאת האשה מתברר ש”על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד”.^[3] איך ניתן להבין את חשיבות החיבור בין האיש והאישה?

 

“ודבק באשתו והיו לבשר אחד”

לפי חלק מהפרשנים “והיו לבשר אחד” מתייחסת לילדים הבאים לעולם כתוצאה מהפעולה של “ודבק ואשתו”. אותו ‘פרו ורבו’ של פרק א’.^[4] פרשנים אחרים מסבירים “והיו לבשר אחד” כמקביל ל”ודבק באשתו”, ביטויים לחיבור האינטימי בין איש ואישה המהווה פתרון לבעיית ‘לא טוב היות האדם לבדו’. לפי פירוש זה, הפסוק משקף את  הערך של דבקות איש באשתו ברמה הפיזית וברמה האישית והחברתית.^[5]

פירושים אלו מבטאים שתי תפיסות שונות של הזוגיות – זוגיות שנוצרה לספק את הצורך הפרקטי של הולדת ילדים, לעומת זוגיות שהערך שלה הוא בראש ובראשונה לבני הזוג, למילוי צרכים רגשיים וחברתיים, וכחלק מהשלמת האישיות.

ערך הזוגיות

כיצד בא לידי ביטוי הערך של הזוגיות בחיים הדתיים וההלכתיים?

בעבר עסקנו בשאלה זו מההיבט של יחסי אישות בין בני זוג.

אך ערך הזוגיות משתקף בעוד הקשרים תורניים, כמו בהשקעה בבניית התא הזוגי ובשימורו. ראינו לעיל את המחלוקת בפירוש הסיפא של הפסוק “ודבק באשתו והיו לבשר אחד”, אך ניתן למצוא דעות שונות לגבי הרישא “על כן יעזב איש את אביו ואת אמו”. חז”ל בעיקר מתמקדים בהיבט של הבאת ילדים ודורשים את הפסוק בהקשר של איסורי עריות: מכיוון שיש לעשות זאת רק עם מי שמותר, ולא עם קרובי משפחה, האדם ‘עוזב’ את אביו ואת אמו.^[6]

בדורות מאוחרים יותר ניתן למצוא הבנה של הפסוק גם על רקע חשיבות בניית התא הזוגי. כך כותב הטור בהקדמה לחלק אבן העזר, שעוסק בדיני משפחה:

“והאדם בראותו אותה וידע כי ממנו לוקחה אמר על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. כלומר ראויה זו שתהיה מיוחדת לאדם. ואדם אליה. ועל כן ראוי לאדם לאהוב את אשתו כגופו. ולכבדה יותר מגופו.^[7] ולרחם עליה ולשמרה. כאשר ישמור אחד מאבריו. וכן היא חייבת לעובדו ולאוהבו כנפשה. כי ממנו לוקחה. ועל כן צוה הכתוב על האדם שארה כסותה ועונתה לא יגרע.^[8] ועוד מצות רבות נצטוו בענין חבור האדם עם אשתו כל ימי היותם יחד עד הפרדם. ועוד תקנות רבות נתקנו בהן אחרי כן. ואמרתי לחבר בהן ספר.”

לדעת הטור, האיש עומד במרכז, והאשה נוצרה לתועלתו, ועם זאת הוא רואה ערך בהקדשת האיש את עצמו לאשה והיא לו. למעשה, חז”ל נתנו הדרכות חשובות בכל הנוגע ליחס מכבד בין בני זוג, אך הטור מוסיף את הקדשת האדם את עצמו לאשתו באופן מיוחד.^[9]

כפי שנראה במאמר הבא, דווקא היה נהוג בימי חכמים שאשה עוזבת את אביה ואמה להיות חלק ממשפחת בעלה. ולכן, במקרה שחובותיה למשפחתה החדשה גוברת, היא  נפטרה מחובות כיבוד הורים.^[10] האיש עדיין מצווה בכיבוד הורים, וממילא הדבר יכול לכלול מגורים במקום קרוב (כפי שבד”כ קרה בתקופת התנ”ך ונראה שגם בתקופת חכמים). ועם זאת, קובע הלבוש, שאם אדם נדר לגור במקום אשתו, יש בכך ערך על סמך הקביעה של התורה “על כן יעזב איש את אביו ואת אמו”. וגם אם הדבר יקשה עליו לכבד את הוריו באופן יום יומי, מכיוון שההתנגשות איננה ישירה, הדבר מותר.^[11]

 

שלום בית

ניתן לראות שאלה נוספת אודות הערך של זוגיות בקשר לביטוי ‘שלום בית’. חז”ל למדו את חשיבות שלום בית מדיני הסוטה: “אמר ר’ ישמעאל מה אם להטיל שלום בין איש לאשתו [אמר המקום ספר] שנכתב בקדושה ימחה על המים….”.^[12]

אדם החושד באשתו שזינתה מביאה למקדש לעבור מבחן על-טבעי לברר האם חטאה. מצב של חשד בין בני זוג הוא הרסני לזוגיות, ובמקרה כזה רק עדותו של הקב”ה מסוגלת לפתור את החשד ולהחזיר את השלום לזוג. הכהן כותב פסוקי התורה הכוללים את שם ה’ ומוחה אותם במים המאררים שמשקים לאישה החשודה.

לפי ר’ ישמעאל, הקב”ה מוחל על כבודו לשמור על הערך הגבוה של הזוגיות, אך ניתן לשאול: האם מדובר על הערך של שלום בין בני הזוג, או הערך של שלום באופן כללי?

מוכנות הקב”ה למחול על כבודו כדי להשכין שלום בין בני זוג מהווה מקור לנוהגים אחרים. מחד, רבי מאיר משפיל את כבודו כדי לפתור בעיות בין בני זוג, ותולה את מעשיו בכך שהקב”ה מוכן למחוק את שמו לשם כך.^[13] מאידך, אנו מוצאים מקורות לפיהם זורקים ספרי מינים הכוללים את שם השם כדי לעשות שלום בין עם ישראל לבין אביהם שבשמים.^[14] אמנם, הקשר בין עם ישראל לקב”ה הוא כקשר בין איש לאשה, אך כאן נראה שערך הזוגיות המקומי הופך משל לערך השלום באופן כללי.^[15]

 

שאלת ערך הזוגיות עולה שוב סביב ההקשר של הביטוי ‘שלום בית’. הגמרא מביאה: “אמר רבא, פשיטא לי: נר ביתו ונר חנוכה – נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. נר ביתו וקידוש היום – נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו”.^[16]

כיצד נר שבת קשור ל’שלום בית’? רש”י שם קובע: “שלום ביתו… שבני ביתו מצטערין לישב בחשך”, וכן בהמשך: “ובמקום שאין נר אין שלום, שהולך ונכשל והולך באפילה”.^[17] מדברי רש”י משמע שהשלום הוא של הבית כולו. נר שבת שנועד שיהיה אפשר לאכול בנחת, ולראות את האוכל ולהנות מהסעודה קשור גם לעונג שבת.

לעומת זאת, לדעת המאירי מדובר על על השלום בין אדם לאשתו: “וי”מ מצד אשתו שהמצוה מסורה לה”. לפי הסברו, השלום בבית לא נוצר באמצעות הנר, שכאמור נועד לצורך עונג שבת, אלא שהשלום נפגע כאשר נוטלים מאשה מצוה שמסורה לה.^[18]

הרמב”ם משלב בין כמה דברים:

“היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר (משלי ג’) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום”.^[19]

הרמב”ם קושר את שלום הבית לשלום הזוגי: “לעשות שלום בין איש לאשתו”, אך גם לשלום כללי יותר. בדברים המרוממים הללו הרמב”ם בוחר לסיים את ספר זמנים.

 

כמו במקרים אחרים, ניתן לראות בזוגיות בפרט ובמשפחה בכלל את גרעין האנושות, שמהן מתחילים לבוא ולהביא לידי ביטוי את הערכים והצרכים הגדולים של האנושות. הדבר מתחיל מהצורך הבסיסי לפרות ולרבות (שנעשה דווקא במסגרת משפחתית, אך תוך הבדלה ממשפחות המקור כדי לא להגיע לאיסורי עריות). הוא ממשיך ליכולת לפעול יחד עם אחרים כדי לקדם את העולם (“מלאו את הארץ וכבשוה”, “עזר כנגדו”), וליכולת למלא צרכים חברתיים (לא טוב היות האדם לבדו) ורוחניים.^[20] בפרקים קודמים התייחסנו גם לצרכים הקשורים למזונות ולהכנה לחיים.

ככל שאדם זוכה, המשפחה ממלאת את הפונקציות הבסיסיות הללו, ואם לא, החברה כולה יכולה להיות חלק מזה. ממילא השלום בין איש לאשתו, השלום בבית והשלום בכלל הם חלק חשוב מהמבנה החברתי ומתיקון עולם.

 

^[1] בראשית א’ כח.

^[2] בראשית ב’ יח.

^[3] בראשית ב’ כד.

^[4] כך בפירוש רש”י על אתר.

^[5] השוו דברי רמב”ן שם.

^[6] ירושלמי קידושין פ”א ה”א, בבלי סנהדרין נח ע”א, ועוד.

^[7] יבמות סב ב

^[8] שמות כא י

^[9] לדוגמה: בבלי יבמות סב ע”ב, סנהדרין עו ע”ב, גיטין ו ע”ב, בבא מציעא נט ע”א. לסיכום עצות חכמים לגבי שמירה על הזוגיות ראו בדברי הטור שם, ובדברי הרמב”ם הלכות אישות פט”ו הי”ז-ה”כ (וראו שההקשר שם מתחיל מיחסי האישות בהקשר של מצוות פרו ורבו).

^[10] ראו בבא בתרא צח ע”ב, קידושין ל ע”ב.

^[11] לבוש יורה דעה רלט ח (ההלכה עצמה מופיע כבר בשו”ע, אך הלבוש מוסיף את ההסבר על סמך הערך של הדבקות באשה).

^[12] תוספתא שבת פי”ג ה”ה, במהדורת ליברמן, בבלי שבת קטז ע”א ועוד.

^[13] בבלי נדרים סו ע”ב, ירושלמי סוטה פ”א ה”ד.

^[14] תוספתא שבת פי”ג ה”ה, בבלי שבת קטז ע”א.

^[15] ראו מסכת דרך ארץ פרק שלום הלכה ט, בבלי סוכה נג ע”ב.

^[16] בבלי שבת כג ע”ב. כך נפסק גם בשו”ע או”ח רס”ג ג, רצ”ו ה.

^[17] על שבת כה ע”ב, ד”ה הדלקת נר בשבת.

^[18] וכן גם בדברי רש”ש על אתר.

^[19] הלכות מגילה וחנוכה פ”ד הי”ד

^[20] הרמב”ם מדבר על סוגים שונים של חברויות. ראו לדוגמה: פירוש הרמב”ם למסכת אבות פ”א מ”ו.