בין פרשה להלכה: תרומה – מקומן של נשים בבניית המשכן והמקדש

 

בפרשתנו אנו פוגשים במשימה הלאומית של בניית משכן לה’, משימה שתחזור על עצמה שוב בבניית המקדש בימי שלמה, בבניית המקדש בימי שיבת ציון, ובע”ה עוד נזכה לעסוק בה שוב בימינו.

בדברים הבאים ננסה לעסוק במקומן של נשים במפעל הלאומי הזה. כשפונים לפסוקי התורה מגלים שניות מסוימת. מצד אחד, משה מצווה לפנות לכל עם ישראל: “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי”.^[1] ואכן אנחנו פוגשים בהמשך התגייסות של כלל שכבות העם: “וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה’… וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ… וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ. וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים… כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַה'”.^[2] מקומן של הנשים בהתנדבות למשכן בולטת בפסוקים אלו. במהלך בניית המשכן מוזכרת תרומה ייחודית נוספת של הנשים: “וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד”.^[3]

מצד שני, כאשר מדובר על גביית כספים יעודיים למשכן, נאמר: “כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם… כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה’. הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה’ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם. וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד… “.^[4] את תרומת מחצית השקל שניתנה לצורך ‘עבודת אהל מועד’ נתנו רק הגברים מגיל עשרים ומעלה, שהם אלו שנפקדים בדרך כלל.^[5] מתחילת פרשת פקודי אנו למדים שמפקד כזה נעשה גם בעת הקמת המשכן הראשון ולא רק אחת לשנה, או רק כאשר פוקדים את העם.^[6] מכאן משמע שנשים הן לא חלק מהתרומה הקבועה והמוגדרת הן בעת בניית המשכן והן בשעת התפעול.

אכן, לדורות נקבע ביחס למצוות מחצית השקל, שנשים וקטנים אינם חייבים, אם כי “אם שקלו מקבלים מידם”.^[7] כלומר, אין חובה, אך יש רשות להשתתף בתרומה הקבועה למקדש שממנה נקנו קרבנות הציבור של כל השנה כולה.^[8] כמו כן, כפי שראינו גם בבניית המקדש, נשים – כמו גברים – יכולות להביא קרבנות נדבה וגם תרומות אחרות למקדש.

אך מה מקומן של נשים במצות בניית המקדש?

הרמב”ם, על סמך הגמרא במסכת שבועות, קובע שהמצווה לבנות את בית המקדש היא מצווה שנוהגת רק ביום: “אין בונין את המקדש בלילה שנאמר ‘וביום הקים את המשכן’ – ביום מקימין לא בלילה, ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים… ואין בנין בית המקדש דוחה יום טוב”.^[9] בתוך הקביעה שאת המקדש יש לבנות רק ביום ולא ביום טוב, הרמב”ם גם קובע: “והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר, ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין”.^[10]

נושאי הכלים של הרמב”ם נרעשו בעקבות הקישור בין שני הדינים הללו. לפי העקרון שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, אם מצוות בניית המקדש מוגבלת לימות החול, ואי אפשר לבנותה בלילה, ממילא נשים אמורות להיות פטורות מבניין המקדש.

מספר תשובות נתנו לקושיה זו. יש שסבורים שאכן נשים לא בהכרח חייבות אלא הן שייכות במרכיב הנדבה של התרומה. אחרים שקיבלו את ההנחה של הרמב”ם, סבורים שנשים חייבות בנדבה של החומרים (שאפשר להכינם גם בלילה), אבל פטורות מהבניין בפועל (שנעשה ביום).^[11] מתוך דברי ספר החינוך ניתן להסיק שנשים חייבות במצוות ציבוריות אף אם הן מצוות תלויות בזמן.^[12] פרשנים נוספים הסבירו כיצד מצוות בניית בית המקדש איננה למעשה מצווה התלויה בזמן בגלל שהיא מצווה חד פעמית, שברגע שמסיימים לבנות המצווה מתמלאת ואין בה חיוב נוסף, ואף אם יש מניעה לבנות בלילה, זה לא מגדיר את זמן המצווה כדווקא ביום.^[13]

נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן?

במחילת כבודם, ברצוני להציע כיוון אחר להבין את דברי הרמב”ם. העקרון שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן מופיע במשנה במסכת קידושין: “וכל מצות עשה שהזמן גרמה אנשים חייבין ונשים פטורות”.^[14] סוגיית הגמרא על משנה זו  מצביעה על יוצאי דופן רבים לכלל זה, ונעה בין קביעה ש”אין למדין מן הכללות” לבין חיפוש מקור לכלל.^[15]

הרמב”ם בפירושו למשנה קובע: “וכבר ידעת שכלל הוא אצלינו אין למדים מן הכללות, ואמרו כל רוצה לומר על הרוב, אבל מצות עשה שהנשים חייבות ומה שאינן חייבות בכל הקפן אין להן כלל אלא נמסרים על פה והם דברים מקובלים”. העולה מדברי הרמב”ם שאין למעשה כלל שקובע שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, אלא יש רשימות של מצוות שעברו במסורת – הן של מצוות שנשים חייבות בהן והן מצוות שנשים פטורות מהן. בעקבות דבריו אלו, ניתן להבין את הניסוח: “והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר”. הרמב”ם מזכיר את המסורת המעשית של הנשים שתרמו – הן בממונם והן ‘בעצמן’ – לבניית המשכן של המדבר. ממילא, המסורת מלמדת אותנו שמצווה זו – בין אם נאמר ‘שהזמן גרמה’ ובין אם לאו – היא מצווה שמוטלת על נשים.

נמצאנו למדים שלדעת הרמב”ם התקדים מהמשכן מלמדנו שנשים שייכות ואף חייבות בבניית המקדש. המקדש כולו היה מבוסס על תרומות של כסף וחומרי בניין ושל מעשי אומנות וכח עבודה, והתורה מדגישה שוב ושוב שהנשים היו שותפות מלאות. אמנם, לדורות – תפעול המקדש של מחצית השקל מוטל דווקא על גברים, ואף זה נלמד מפשט הפסוקים. עם זאת, היסוד ההתנדבותי של התרומות למשכן ממשיך להגדיר גם את היסוד הקבוע והמוגדר של מצוות מחצית השקל, בכך שנשים רשאיות להתנדב לקחת חלק גם בעבודה הקבועה והמוגדרת.

 

^[1] שמות כ”ה ב. וראו רמב”ן שמות ל”ה א.

^[2] שמות ל”ה כא-כט.

^[3] שמות ל”ח ח, וראו בפירוש רש”י שם.

^[4] שמות ל’ יא-טז.

^[5] ראו לדוגמה במדבר א’ ב-ג. יש להניח שהפקד הרגיל הוא לצורך יציאה למלחמה, אבל המפקד הזה גם מגדיר מי צריך לתת את כופר הנפש כחלק מעבודת המקדש.

^[6] שמות ל”ח כה-כז: “וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן”.

^[7] משנה שקלים פ”א מ”ג-ה, רמב”ם שקלים פ”א ה”ז.

^[8] משנה שקלים פ”ד מ”א, רמב”ם שקלים פ”ד ה”א.

^[9] הלכות בית הבחירה פ”א הי”ב, על סמך בבלי שבועות טו ע”ב.

^[10] שם.

^[11] לדעת הריטב”א קידושין לו ע”א ד”ה ואיכא דקשיא ליה) נשים יכולות להתנדב, אבל לא מצוות; לדעת ר”ח פאלאג’י; הר המוריה; שו”ת דברי מלכיאל ח”ה סימן צט; קהלות יעקב לשבועות סימן ט נשים מצוות בהכנת החומרים אבל לא בבנייה עצמה. ראו מקורות נוספים ודיון אצל הר’ א’ הנקין, “חיוב נשים בבנין המקדש”, לישרים נאוה תהלה תשע”ו, עמ’ 25-29.

^[12] ספר החינוך מצווה צה לא קובע שהמצווה מוטלת רק על זכרים, ומציין: “וזו מן המצוות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הצבור כולן”. ראו פיתוח הנושא ודיון אצל הר’ י’ שביב, “נשים במצוות הציבור – בניית המשכן כמשל“.

^[13] שו”ת בית יצחק, אורח חיים ה, ציצית ג, אות ז, על סמך דברי הטורי אבן.

^[14] פ”א מ”ז.

^[15] בבלי קידושין לד ע”ב – לה ע”ב.