בין פרשה להלכה פרשת פנחס – נשים ותפילת מוסף
נדמה שאין בעולם הרוחני של נשים תחום נוסף שבו רבו כל כך השיטות והדעות וגם המנהגים והמעשים בפועל, כמו התחום של התפילה. נשים רבות – בוודאי בתקופות גידול הילדים הקטנים – מסתפקות בברכות השחר, בעוד שאחרות מקפידות על שלש תפילות ביום, חלקן אף במנין.
מי שמסתפקת בברכות השחר, בוודאי לא תבין מאיפה מתחילה השאלה של חיוב נשים בתפילת מוסף, ועל כן – הדיון בשאלה הזו יכלול בהכרח דיון בחיוב תפילה לנשים, אך לא יסתפק בכך.
יסודות הדיון
המשנה במסכת ברכות קבעה שנשים חייבות בתפילה.[1] הגמרא שאלה מדוע נשים חייבות, ולפי חלק מהנוסחים הנחת היסוד של השאלה היא שזו מצוות עשה שהזמן גרמן.[2] תשובת הגמרא היא שהתפילה היא רחמים, ומכיוון שנשים זקוקות לרחמים הן אכן חייבות להתפלל.
כולם מסכימים שנשים חייבות להתפלל בכל יום, אך נחלקו על יסוד החובה ויישומה. לדעת הרמב”ם, מצוות התפילה מן התורה היא להתחנן, לשבח, ולהודות להקב”ה הכל יום, ומכיוון שאין זו מצוות עשה שהזמן גרמא, גם נשים חייבות.[3] אמנם, חכמים קבעו נוסח וזמנים לתפילה, אך זהו רובד נוסף על גבי יסוד המצווה מהתורה. ייתכן שגם לדעת הרמב”ם נשים חייבות הן ברובד הדאורייתא של התפילה והן בהגדרות שלה מדרבנן. עם זאת המגן אברהם מסביר שדברי הרמב”ם מהווים יסוד הלכתי למנהג הרווח של נשים לאורך הדורות להסתפק בתפילה אחת ביום – ברכות השחר, העמידה או ברכות כיו”ב – כדי לצאת ידי חובת תפילה מן התורה.[4] כן פסקו גם אחרונים ספרדיים, שנשים חייבות בתפילה אחת ביום.[5] לפי תפיסה זו, נשים בוודאי יהיו פטורות מתפילת מוסף.
ברם, לדעת רמב”ן חיוב התפילה היומיומי איננו מן התורה, אלא כולו – החיוב, הנוסח ומערכת הזמנים – הוא מדרבנן.[6] ממילא, וכך מבינים אחרונים רבים בדעתו, כשהמשנה קובעת שנשים חייבות בתפילה, היא מתייחסת למצוה דרבנן – הן לנוסח והן לזמנים. כך פסקו אחרונים רבים (במיוחד אשכנזים) בעקבות הרמב”ן, שנשים חייבות לכל הפחות בשתי תפילות ביום, ואולי אף בשלשה, תלוי בשאלת המשמעות של “תפילת ערבית רשות”.[7]
מעמד תפילת מוסף
אך מה יגידו הפוסקים שמקבלים שנשים חייבות במכלול התפילות? האם תפילת מוסף כלולה בחיוב הזה?
המשנה מנתה ארבע תפילות שחכמים תיקנו: שחרית, מנחה וערבית בכל יום, ותפילת מוסף במועדים.[8] הגמרא מביאה מחלוקת האם תפילות היום יום תוקנו על ידי האבות או כנגד קרבנות.[9] למסקנת הגמרא, גם מי שסובר שהתפילות תוקנו על ידי האבות, חכמים הצמידו אותם למערכת הזמנים של הקרבנות. במסגרת הזאת, תפילת מוסף נשארת מיוחדת בכך שהיא ניתקנה רק כנגד קרבן.
לפי חלק מהאחרונים, למרות ששלשת תפילות היום יום נתקנו כנגד הזמנים של הקרבנות, הם במהותם תפילות של רחמים.[10] השאלה היא לגבי תפילת המוסף, שכן היא ניתקנה רק כנגד קרבן, ואפשר שהיא לא נועדה לשם רחמים, וממילא עולה השאלה האם נשים חייבות בה.
התוספות קובעים שתפילת מוסף ניתקנה דווקא כנגד קרבן מוסף, ואיננה חלק מהמערכת הרגילה של התפילות.[11] התוספות התייחסו לכך במסגרת השאלה אודות השלמת תפילה שהוחסרה בטעות, וקבעו ששלשת התפילות היומיומיות הן רחמי, ולכן ניתן להשלים למרות שעבר זמן התפילה והקרבן המתאים, אך אין מה להשלים בתפילת מוסף שעניינה כנגד קרבן המיוחד ליום מסוים, ואינה נחשבת לרחמי.
מכך הסיקו חלק מהאחרונים, שנשים פטורות ממוסף שכן זה כנגד קרבן מסוים בזמן מסוים, וממילא מצוות עשה שהזמן גרמן, שאין לה החרגה בגלל שעניינה רחמים.[12] אמנם תפילות מוספים כגון מוסף ראש השנה ויום הכיפורים, או תפילת נעילה, שעניינים רחמים, נשים עדיין תהיינה חייבות.[13] אחרים ציינו שכשם שנשים פטורות ממצוות מחצית השקל, כך הן פטורות מקרבן מוסף שקשור באופן מהותי לקרבנות הציבור שנקנים ממחצית השקל.[14]
לעומת זאת, אחרונים אחרים חייבו נשים בתפילת מוסף. חלק קבעו, שגם אם נשים אינן חייבות במצוות מחצית השקל, הן עדיין נוטלות חלק בקרבנות הציבור שמכפרים עליהן.[15] וכשם שחלק מעם ישראל פטור ממצוות מחצית השקל (גברים ישראלים מתחת לגיל עשרים, או כהנים ולווים לחלק מן השיטות) הם עדיין יכולים להתפלל מוסף ולהוציא אחרים ידי חובה, וממילא הם עדיין חייבים במוסף, למרות הפטור ממחצית השקל.[16]
אחרונים אחרים הלכו בעקבות הרמב”ם וקבעו, שתפילת המוסף נתקנה ‘כנגד’ קרבן מוסף, אך לא במקומה.[17] גם היא חלק מהמכלול של הרחמים. בנוסף, המטרה שלה היא לא להוות תחליף לקרבן אלא דווקא קיום של מצוות הזכירה של שבתות וחגים.[18] ממילא, כשם שנשים חייבות במצוות זכור, כך הן חייבות בתפילת מוסף.
נמצאנו למדים שיש כמה שיטות בסיסיות:
- נשים מראש חייבות בתפילה יומיומית מינימלית של בקשת רחמים, שלא קשורה למערכת המחייבת מדרבנן. בשל הערך של הנוסח של אנשי הכנסת הגדולה וחשיבות סדר התפילה – שבח, בקשה, והודאה, יש שהמליצו שלכל הפחות יתפללו תפילה אחת ביום לפי הנוסח שקבעו חכמים.
- נשים חייבות בתפילות שחייבו חכמים – שחרית ומנחה שהן תפילות חובה, ואולי אף ערבית. התפילות הללו הן המערכת הבסיסית שקבעו חכמים, ואף אם הצמידו את התפילות הללו למערכת הקרבנות, בבסיסן הן תפילות של רחמים, וגם בכך נשים חייבות. אך תפילת מוסף אינה חלק ממערכת הזאת ונחשבת למצוות עשה שהזמן גרמא ולכן נשים פטורות.
- נשים חייבות גם בתפילות המוספים, שכן הן חייבות בכל המערכת של התפילות (או של תפילות החובה) שקבעו חכמים.[19] יש שיציעו שיצאו ידי חובת התפילות הללו דווקא במסגרת הציבור.[20]
בשעת הדחק, ניתן לסמוך על הדעות המקלות שנשים לא חייבות במכלול התפילות. אך, נראה לי שלכתחילה, מי שנוהגת להתפלל שתים או שלש תפילות ביום כחלק מן המערכת הכללית של מצוות התפילה שתיקנו חכמים, ראוי שתתפלל אף את תפילת המוסף, בין אם בגלל שגם היא חלק מהמערכת שתיקנו חכמים, ובין אם כשותפות עם כפרת הציבור, ובין אם כדרך לציין את ימי השבת והמועד.
[1] משנה ברכות פ”ג מ”ג.
[2] בבלי ברכות כ ע”ב, וראו בגרסת רש”י ותוספות על אתר, וברבינו יונה על הרי”ף דף יא ע”ב.
[3] רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפיים פ”א ה”א-ב; שו”ע או”ח קו, ב.
[4] שם ס”ק ב.
[5] ראו לדוגמה: יחווה דעה ח”ג סי’ ז שפוסק שתפילה זו היא שמונה עשרה, ושעדיף שתתפלל שחרית, ואם לא מספקת אז מנחה, בנוסף לברכות השחר. אך יש שהסתפקו בברכת השחר או ברכת המזון וכיו”ב – תפילה הכוללת שבח, בקשה (רחמי), והודאה. הרב עובדיה מוסיף שנשים שמתפללות שלש פעמים ביום תבוא עליהן ברכה, ושכך ראוי לנהוג כשיש פנאי.
[6] השגות הרמב”ן לספר המצוות, מצות עשה ה.
[7] מגן אברהם שם, משנה ברורה קו, ב, פניני הלכה תפילת נשים פ”ב.
[8] כשלגבי ערבית נאמר “תפילת ערבית אין לה קבע” ובגמרא נקבע ש”תפילת ערבית רשות”.
[9] בבלי ברכות כו ע”ב. השוו: ירושלמי ברכות פ”ד ה”א.
[10] קרבנות התמיד הוקרבו פעמיים ביום, בבוקר ובשעת המנחה. אין קרבן תמיד ערבית, אך הקטירו את החלבים והאיברים שלא נשרפו ביום. לפי ההסבר הזה, תפילת ערבית רשות, שכן אין קרבן ממשי שנתקן כנגדו, והוא עומד כנגד עיכול האיברים על המזבח.
[11] בבלי ברכות כו ע”א, ד”ה איבעיא להו טעה ולא התפלל.
[12] ראו: צל”ח ברכות כו ע”א, ילקוט יוסף קצור שו”ע אורח חיים רפו ו.
[13] ילקוט יוסף שם.
[14] שו”ת ר’ עקיבא איגר מהדורא קמא סימן ט’ (שמתייחס גם לדברים דומים בבשמים רא”ש).
[15] ראו: עמודי אור סימן ז.
[16] ראו קושיה בתורה תמימה שמות פרק ל הערה כב, ובשו”ת באר יצחק חלק או”ח סימן כ. אמנם ראו קהילות יעקב זבחים סימן ד כנגדם.
[17] רמב”ם הלכות תפילת פ”א ה”ה.
[18] משנה יעבץ הלכות ראש חודש סימן ד, שו”ת שואל ומשיב מהדורה תנייא חלק ב סימן נה.
[19] ראו שו”ת באר יצחק אורח חיים סימן כ.
[20] ילקוט יוסף קצשו”ע אורח חיים רפו.
