חזרה לבלוג

הורים וילדים בתיקון הלילי

סיון תשפ"א
להורדה והדפסה:
הדפסה

המדרש בשיר השירים רבה (א, נו) מתאר את התרדמה העמוקה בה היו נתונים בני ישראל לפתחה של קבלת התורה:

רבי פנחס בשם ר’ הושעיא אמר: ..משל למלך שגזר ליום פלוני אני נכנס למדינה, וישנו להם בני המדינה כל הלילה. …כך הקב”ה הקדים, דכתיב ‘ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר’. ישנו להם ישראל כל אותו הלילה, לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצר. …בא הקב”ה ומצאן ישנים. התחיל העמיד עליהם בקלאנין, הדא הוא דכתיב: ‘ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים’ והיה משה מעורר לישראל ומוציאן לאפנטי של מלך מלכי המלכים הקב”ה”

בעלי המדרש עמדו על כך שקבלת התורה לא נעשתה תוך ההכנה הראויה בלילה שלפני ושהקב”ה מצאם ישנים עם שחר. תחת שיהיו דרוכים ומצפים לברית העומדת להיכרת בינם ובין מלך מלכי המלכים, כדוגמת ליל השימורים עם יציאתם ממצרים, צריך משה (ממש כמו האומן המטפל בתינוק ובפעוט) לעבור בין האוהלים ולהקימם ממיטותיהם שיגיעו ראויים.

טעם זה אכן מופיע בדבריו של המגן אברהם (ר’ אברהם גומבינר מאה ה17):

איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה. וכבר נהגו רוב התלמידים לעשות כן. ואפשר לתת טעם על פי פשוטו, לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב”ה להעיר אותם, כדאיתא במדרש, לכן אנו צריכים לתקן זה” (או”ח סימן תצד).

הזוהר עצמו מעלה טעם נוסף לתיקון:

“ועל זאת חסידים הראשונים לא היו ישנים באותו הלילה והיו עוסקין בתורה ואומרים: נבוא לנחול ירושה קדושה לנו ולבנינו בשני עולמים… ר’ שמעון כך אמר: בשעה שהתכנסו החברים באותו לילה אצלו: נבוא לתקן תכשיטי כלה למען תימצא מחר בתכשיטיה ומתוקנת למלך כראוי” (זוהר פרשת אמור)

מתן תורה כמשל לחופה, לחתונה בין כנסת ישראל לקודשא בריך הוא, מובא כבר במשנה תענית:

‘צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו’ (שה”ש ג, יא) ביום חתונתו – זה מתן תורה”.

אך הייתי רוצה להתעכב דווקא על הנחלת הירושה לנו ולבנינו, כפי שמביא הזוהר.

את קבלת התורה שתמשיך ותחלחל עד דורנו זה ממש צריכים היו ישראל לעגן ולחזק. מדרש תנחומא (פרשת ויגש סימן ב) מביא את ‘תנאי השטר’ שנחתם בין כנסת ישראל לבוראה:

בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה לישראל אמר להן: תקבלו תורתי? אמרו לו: הן!  אמר להן: תנו לי ערב שתקיימו אותה, אמרו לו: אברהם יצחק ויעקב יהיו ערבים. אמר להן: אבותיכם הן בעצמם צריכים ערבים! …אמרו לו בנינו יהיו ערבים שלנו, מיד קבלן הקדוש ברוך הוא ונתן את התורה לישראל שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח)”

הרושם החזק של הקולות והברקים, קולו של האלוקים בדברות הראשונות וכתרי הנעשה ונשמע שהוכתרו בהם בני ישראל ילך ויתעמעם כבר בכניסתנו לארץ. בני ישראל נדרשים לשוב ולכתוב את התורה על האבנים הגדולות כאות שעל דברים אלו מושתתת הנחלתם את הארץ. הערבים בם חפץ ה’ הם הילדים המגיעים לעולם ללא רושם מוקדם, ראשוני. הקשר שלהם לתורה, למצוות ולאלוקים נבנה מהתרשמות שאינה חזקה וחד פעמית. הם למדים מהתבוננות – קודם כל בהורים, באחים, אם זכו – בסבא וסבתא, אח”כ בחברים. כל אחד מאיר עבורם חלקים אחרים בתורת החיים לכדי מארג של זהות רוחנית מחוזקת וברורה. לילה אחד בשנה אנו נדרשים לחזור ולהזכיר לעצמנו את הערבות הזו, בינינו ובין אלוקים הנותן חיים לעולם. הערבות שמשמעותה ללמד את הילדים, ללוות ולחזק את קבלת התורה שלהם. קחו לכם כמה זמן בתיקון ליל שבועות, בין שיעור מרתק לחברותא מוצלחת, לשבת וללמוד עם הילדים. מברכת אתכם במילות הפסוק: “וראה בנים לבניך שלום על ישראל” (תהילים קכח)

הרבנית שורלה רוזן

בוגרת המכון התלמודי העיוני במתן ירושלים וכיום מנהלת תכנית 'מתיבתא' ללימודי גמרא מתקדמים במתן ולומדת בתכנית 'הלכתא'. משיבה הלכתית במסגרת פרויקט 'משיבת נפש' אונליין. טוענת רבנית מוסמכת, כותבת טור פרשת שבוע לחומש שמות בעיתון 'מקור ראשון'. נשואה ומתגוררת עם משפחתה בירושלים.