הכל הולך אחר החיתום – תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם
למדנו מהבבלי במסכת ברכות (י”ב.), לגבי ברכת ‘יוצר אור’ בשחרית ו’מעריב ערבים’ בערבית, שאם התבלבל והחליף ביניהן (בתחילת הברכה או בסיומה), המסקנה – יצא / לא יצא – נקבעת לפי הסיום = החיתום.
כך גם אומר הטור (או”ח תרס”ד) לגבי הושענא רבה: לפי שבחג נדונין על המים והכל הולך אחר החתום.
פרשת תצוה חותמת את מלאכת המשכן במזבח הקטורת, שעליו מקטיר אהרן הכהן – ועל כך אומר ‘צרור המור’ (שמות ח’): “הנה חתם מלאכת המשכן במזבח הקטורת. לפי שהוא הכלי היותר נבחר.. לפי שהוא מכפר ומעשיר ומשמח.. והקטורת הוא עוצר המגפה ומסלק חרון אף מישראל.. הכל הולך אחר החתום. ולכן חתם כל דברי המשכן במזבח הקטורת. לפי שהוא מקשר כל דברי המשכן.. ולכן נקרא קטורת לשון קישור.. ולהורות יותר על מעלתו אמר וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה. שזה היה ביוה”כ.
ומזה הטעם בעצמו אנו אומרים הקטורת בכל יום ויום.. אחר כל התפלה. לפי שהקטורת היא חותם הכל וקישור הכל. וחותם התפלה היא הקטורת. שמקשר כל התפלה”..
(הקטורת מסכמת את מלאכת המשכן ואת התפילה – בהיותה קושרת את כל חלקיה, ומכיוון שהכל הולך אחר החתום – הפרט הנעלה נבחר להיות הפרט המסכם. לכך נבחרה הקטורת, שמעלתה גדולה – בהיותה עוצרת המגפה).
בחיתום שבחיתום – בסיומה של ‘פיטום הקטורת’ אנו מצטטים סיומת של 4 מסכתות: “תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם” – ת”ח מרבים שלום באמצעות לימוד משותף, באמצעות האפשרות להקל, או שמטרת אמירת הברייתא הזו בסיום מסכת היא הזכרת כל תלמידי החכמים שצוטטו באותה מסכת – ע”מ שיבואו ויעוררו כוחם וזכותם להרבות השפעות טובות עלינו (תפארת שלמה).
על הפסוק בשה”ש: “הַיּוֹשֶׁ֣בֶת בַּגַּנִּ֗ים חֲבֵרִ֛ים מַקְשִׁיבִ֥ים לְקוֹלֵ֖ךְ הַשְׁמִיעִֽנִי” (ח’ י”ג) אומר מדרש רבה (פרשה ח’): ..אף על פי שישראל עסוקין במלאכתן כל ששת ימים, וביום השבת משכימים ובאים לבית הכנסת.. והקב”ה אומר להם: בני, הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים שעל גבכם, ואין חברים אלא מלאכי השרת, ותנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה, ולא תקנאו זה את זה, ולא תחרחרו זה עם זה, ולא תביישו זה לזה, שלא יאמרו מלאכי השרת לפני: רבש”ע, תורה שנתת להם לישראל אינן עוסקין בה, והרי איבה וקנאה ושנאה ותחרות ביניהם, ו(הרי) אתם מקיימים אותה בשלום!
מזה כשנה שאנו יושבות ויושבים בגנים ומתפללות ומתפללים בחצרות. הגנים הפכו ל’גן ה”, החצרות – ל’חצרות בית ה” והבתים ל’ביתי בית תפילה’.
זו ההזדמנות של כולנו, ושל תלמידי החכמים בפרט – להרבות שלום בעולם, כך שע”י ישיבתנו בגנים ישמעו מלאכי השרת איך אנו מקיימים את התורה בשלום.
לא במקרה תלמידי רבי עקיבא מתו במגפה “מפני שלא נהגו כבוד זה לזה” (יבמות ס”ב:).
לא לחינם, אהרן – תלמיד החכם אוהב השלום ורודף השלום, הוא זה שנבחר להקטיר את הקטורת על המזבח.
לכן אש אוכלת את 250 מקריבי הקטורת בעדת קורח – אשר מטרתם היתה ההיפך משלום, ואילו אהרן רץ, ובאמצעות אותה קטורת עוצר את המגיפה: “וַיִּקַּח אַהֲרֹן.. וַיָּרָץ אֶל תּוֹך הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם.. וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה” (במדבר י”ז יב-יג).
דווקא הקטורת – המסיימת את מלאכת המשכן ואת התפילה, ומקשרת בין חלקיה ובינינו, ודווקא תלמיד החכם המסמל יותר מכולם הרבות שלום בעולם – יש בכוחם לעצור את המגיפה! – הכל הולך אחר החיתום שבחיתום!
אהרן הכהן כיפר על קרנות מזבח הקטורת אחת בשנה – ביוה”כ.
יהי”ר שיהיה פורים כפורים, הכל ילך אחר החיתום והקטורת – ובזכות הרביית שלום בין תלמידי חכמים, ובין כולנו – תזכר הקטורת ותעלה ריח ניחוחה לפני אבינו שבשמים, ותעצר המגיפה!
