חזרה לבלוג

הסרת תווית מבגד חדש בשבת וביום טוב

טבת תשפ"ב
להורדה והדפסה:
הדפסה

קנית בגד חדש לשבת או לחג, ואת ממש שמחה שאת הולכת ללבוש אותו. מגיע בוקר שבת או הלילה השני של ראש השנה, ואת באה ללבוש את הבגד, ומגלה ששכחתלהסיר את תווית הקניה! מה עושים? זה אמנם אפשרי, אבל ממש לא נוח ללבוש שמלה עם תווית. מותר להוריד את התווית?

לשאלה זו יש שני היבטים שצריך להתייחס אליהם – שאלת “הכשרת הבגד” לצורך לבישה ושאלת הקריעה של התווית.

לגבי “הכשרת הבגד” ללבישה – יש לנו שני מקורות ראשוניים שעוסקים ב”גמר מלאכה” או “מכה בפטיש” של בגד, בין אם לאחר סיום התפירה ובין אם לאחר כיבוס. במקור אחד מדובר על הסרת החוטים המיותרים שנשארו בסוף הכנת הבגד (בבלי שבת עה ע”ב). אלו כל מיני “שוונצים” שתקועים בבגד ויוצאים ממנו. הסרת השאריות הללו, בהנחה שהם מפריעים לנו, היא אכן מלאכה סופית של הכנת הבגד.

במקור השני (בבלי שבת מח ע”א) מדובר על תוספת תפירה/קשירה שבעל המלאכה עושה לבגד, שלא מאפשר ללבוש אותו, והלובש אמור לפתוח/לקרוע את הקשירה/תפירה כדי לאפשר את הלבישה. לכאורה הבגד כבר מוכן, אלא שכך הכובסים/תופרים מוציאים את הבגד תחת ידם. לא ברור למה הם עושים את זה. אולי כדי להראות שזה חדש/נקי, ורק הלקוח ילבש אותו לראשונה. אם מדובר על קשר ארעי, הגמרא מתירה, אבל במקרה של תפירה – היו שהגדירו כל תפירה כתפירה בת קיימא, וממילא קריעתה היא משמעותית ומציינת את גמר מלאכת הבגד והכשרתו ללבישה. כך משמע מפשט הגמרא. אמנם, אחרים ראו גם בתפירה זו תפירת עראי שאין בעיה בפתיחתה, כמו בפתיחת קשר ארעי (שו”ע או”ח שיז, ג, וברמ”א).

לכאורה התווית על הבגד דומה יותר למקרה השני. הבגד כבר מוכן וגמור, אלא שהוסיפו לו גימור כדי להראות שהוא חדש. עם זאת, במקרה של תווית על הבגד, התווית אמנם מעידה שהבגד חדש, אבל הסרתה לא הופכת את הבגד לבגד. הבגד תקין וראוי ללבישה גם קודם הסרת התווית, אלא שהיא פשוט פחות נוחה. במובן הזה התווית לא חלק מהבגד ולא משפיעה על היכולת ללבוש את הבגד, אלא היא רק תוספת לבגד.  במקרה זה, יותר קל להסיר אותה, בגלל שהסרתה לא מכשירה את הבגד ללבישה, ולכן זה פחות “מכה בפטיש” מהמקרה המתואר בגמרא.

אבל מה לגבי קריעת הפלסטיק או החוט שקושר את התווית לבגד? לכאורה, קריעה היא אב מלאכה גם כן, ואסורה בשבת. אלא שבניגוד למלאכות אחרות, המשנה הגדירה קריעה לפי המטרה שלה: “הקורע על מנת לתפור”. קריעה בפני עצמה איננה אב מלאכה (אם כי עשויה להיות אסורה מדרבנן), אלא רק אם מטרתה תפירה. חכמים הוסיפו שמעשים שיש בהם קלקול ולא תיקון, לדוגמה קריעה שמטרתה לקלקל ולא לתקן, לא נאסרו כלל. כעת יש לשאול האם קריעת התווית היא מקלקלת או מתקנת. אמנם המטרה של הקריעה היא לצורך תיקון  (אפשרות נוחה ללבוש את הבגד) אבל במבט על התווית עצמה, ברור שהחוט מתקלקל ולא יהיה אפשר להשתמש בו שוב, ולכן קריעה זאת הותרה (שו”ע או”ח שיז, ג ובבאור הלכה ד”ה דינו).

כמובן, תמיד עדיף להערך מראש, ולהסיר תוויות נדרשות מלפני השבת או החג. תתחדשי!

ד”ר עדינה שטרנברג

בעלת תואר ראשון במקרא מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני ושלישי בתלמוד מאוניברסיטת בר-אילן. בוגרת לינדנבאום, מגדל עז, חברותא, והמכון התלמודי העיוני של מתן. מלמדת במתן ובמכללות אורות ואפרתה תנ"ך ותושב"ע. אמא לחמישה וגרה באדם (גבע בנימין).