חובת נשים בזכירת עמלק
מבוא
נצטווינו בזכירת עמלק בשלוש הוראות שונות: מצוות עשה לזכור, מצווה למחות בפועל את עמלק, ומצוות לא תעשה שלא לשכוח. חז”ל למדונו שדרך הזכירה הינה ע”י קריאת פרשת הציווי בתורה, ויישמו זאת כחלק ממערך הפרשיות אשר קוראים בחודש אדר.[1] רוב הראשונים סוברים שקריאת זכור הינה מן התורה, ויש הסוברים שהיא מדרבנן.[2] המגן אברהם מוצא בתלמוד הבבלי מגילה הוכחה לכך שזו מצווה מן התורה מדרשת חז”ל: “זכור, יכול בלב? כשהוא אומר לא תשכח – הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים זכור – בפה”.[3] קריאה זו מתייחסת אל קריאת המגילה אשר שתיהן משלימות את מצוות זכירת עמלק. מהאמור במגילת אסתר “נזכרים ונעשים” למדו חז”ל שיש לסמוך ולהקדים זכירה לעשייה.[4] ומכיוון שהעשייה היא קריאת המגילה, הרי שהזכירה היא קריאת פרשת זכור הקודמת לה.[5] ויש לסמוך את מעשה עמלק למעשה המן.[6] ואת מחיית עמלק למפלת המן.[7]
נשים נוהגות להקפיד עד מאד להגיע לבית הכנסת בשבת זו כדי לשמוע את קריאת “זכור”. ואף מוציאים ספר תורה במיוחד בשביל הנשים שלא הספיקו להגיע לקריאה שבסדר התפילה. עיקר קריאה זו היא לשמוע את פרשת עמלק מתוך ספר, ואינה לשם קיום מצות תלמוד תורה, ולכן לא מברכים עליה ברכות התורה בציבור, ואין נוהגים לאסוף מניין לצורך קריאה זו.
זכירת עמלק ומחיית עמלק
ישנה מחלוקת ראשונים האם חיוב הנשים בשמיעת זכור זהה לשל הגברים. ‘ספר החינוך’ מכריע שמצווה זו נוהגת רק בזכרים ולא בנשים, משום שבמכלול המצווה קיימת הדרישה למחות את זכר עמלק, ורק הגברים יוצאים למלחמה.
אמנם ה’מנחת חינוך’ חולק עליו וטוען שמצווה זו אכן כוללת את המלחמה, אך במהותה היא מגלמת את הזכירה של שנאת הרשע, אף לעתיד לבוא כאשר ימחה שם עמלק מתחת השמים, עדיין עלינו לזכור את אשר עשה עמלק. וכן מוסיף שו”ת בצל חכמה וטוען שזכירת עמלק הינה מצווה שתתקיים אף לאחר שיבוא משיח צדקנו, מכיוון שהיא משויכת במהותה להוראת התורה “לא תשכח”, ואינה תלויה כלל בקיום ההוראה “מחה תמחה”.[8] כך הוא מדייק גם מלשון הרמב”ם “שאסור לשכוח איבתו ושנאתו”, וכן הוא מדייק בחינוך עצמו.[9]
מצוות עשה שהזמן גרמא?
בנוסף לכך ה’מנחת חינוך’ מביא סיבה נוספת לחייב נשים במצווה זו, משום שאינה בגדר מצוות עשה שהזמן גרמא, משום שאין לה זמן מוגדר מן התורה.
יש מהאחרונים שרצו להוכיח שנשים פטורות משמיעת פרשת זכור מדברי הרא”ש על הגמרא במסכת ברכות.[10] הגמרא שם מספרת על רבי אליעזר ששחרר את עבדו כדי שישלים מניין, למרות ששחרור עבדים הוא איסור תורה (“לעולם בהם תעבודו”), משום שקיום מצוות עשה של הרבים דוחה אותו. הרא”ש מבין מכאן שרק מצוות עשה דאורייתא יכולה לדחות איסור זה, ומציע באחת מהאפשרויות שהקריאה הייתה פרשת זכור שחיובה מן התורה. מכאן מדייקים האחרונים שעבד פטור משמיעת זכור, שאלמלא כן היה העבד יכול להשלים מניין מבלי שישוחרר. ומכיוון שעבד חייב במצוות כאישה, מכיוון ששניהם פטורים ממצוות עשה שהזמן גרמא, אפשר ללמוד שאף אישה פטורה ממצווה זו.
אמנם בעל שו”ת בני ציון טוען שהסיבה שהעבד לא היה יכול להשלים מניין היא לא בגלל אי-חיובו במצוות “זכור” אלא באי-יכולתו להשלים מניין לדברים שבקדושה.[11] אולם בשו”ת קול מבשר שולל טענה זאת מדברי הר”ן במגילה שכתב שמכיוון שנשים חייבות כגברים בקריאת מגילה הן יכולות להשלים למניין לצורך קריאת מגילה, הרי שהיכולת להשלים מניין לקיום המצווה נקבעת לפי החיוב בגוף המצווה, ואילו היה העבד חייב במצוות “זכור” היה יכול להשלים מניין לצורך קיומה.[12] בסופו של דבר הוא מסיק שבעל ספר החינוך שפטר נשים ממצוות זכירה סובר כבעל העיטור שנשים ועבדים אינם יכולים להשלים מניין לקריאת מגילה (והוא הדין לקריאת זכור), וכך דבריו אינם סותרים את דברי הרא”ש, כי ייתכן שרבי אליעזר שחרר עבדו בשביל המניין. וכך כתב בשו”ת ‘תורת חסד’ לגאון מלובלין.[13]
השוואת אישה לעבד בחיוב מצוות זכירת עמלק יוצאת לכאורה מהנחת יסוד שטעם הפטור הוא משום שזכירת עמלק היא מצווה התלויה בזמן (שכן חיובה נקבע ל”סמוך לעשייתה”), וכל מצווה התלויה בזמן נשים ועבדים פטורים ממנה. ויש אחרונים שהסבירו שעצם מצוות מחיית עמלק אף היא מצוות העשה שהזמן גרמא, שכן המצווה היא להילחם בעמלק נוהגת רק ביום, ואינה נוהגת בשבת.[14] לכן גם למצוות הזכירה הנולדת ממנה קיים דין מצוות עשה שהזמן גרמא. אולם כף החיים פוסק שנשים פטורות מקריאת זכור וחייבות בזכירה.[15]
חלקן של נשים במלחמה
על טענת ספר החינוך שנשים אינן מצוות להילחם תמהו אחרונים רבים, שהרי גם נשים מצוות לצאת למלחמת מצווה, ואפילו “כלה מחופתה”.[16] חלקם תירצו שחלקן של הנשים במלחמה שונה במהות, הן מצוות לסייע ללוחמים ולא להילחם, ולכן אין הן מחויבות במצוות הזכירה.[17] בעל ‘ציץ הקודש’ מציע דעה מפשרת – שמכיוון שאינן מצוות ליזום מלחמה באופן אקטיבי אלא רק לסייע בידי הלוחמים ולהצטרף אליהם, כך גם בקריאת זכור הן מצוות להצטרף בשמיעה ולא ליזום קריאה.[18]
אולם בשו”ת בני ציון כתב שאומנם נשים אינן נלחמות, אבל הן שותפות למאמץ המלחמתי על ידי שימור תודעת שנאת האויב, ומתוך הזכירה הן מביאות לידי מחיית עמלק.[19] לכן הוא נוקט כעיקר להלכה שלא כדעת ספר החינוך, שנשים חייבות בקריאת זכור.
השוואה לחיוב בקריאת מגילה
במקביל למחלוקת הראשונים האם אישה מחויבת בשמיעת זכור כגברים, קיימת מחלוקת ראשונים לגבי חיובה בקריאת מגילה. בעל הלכות גדולות, והמרדכי סוברים שאישה חייבת בשמיעה ולא בקריאה, ואילו הרמב”ם ורש”י סוברים שהן מצוות אף בקריאה כגברים, ואף יכולות להוציא את הגברים ידי חובתם.[20] השולחן ערוך פוסק כרמב”ם, ומוסיף ב”יש אומרים” את שיטת בה”ג וכן פסק הרמ”א.[21] ערוך השולחן מצדד ברמב”ם שנשים יכולות להוציא י”ח אף את הגברים.[22]
נחלקו האחרונים האם קיים קשר בין רמת החיוב בקריאת זכור לחיוב בקריאת מגילה. שו”ת רדב”ז סובר שהיינו הך, ומדבריו הסיק בספר מרחשת בה”ג נשים אינן קוראות זכור, ולפי הרמב”ם קוראות.[23] אולם שו”ת צמח יהודה מערער על ההקבלה בין הסוגיות.[24]
החיוב לקרוא דווקא מספר
המגן אברהם כותב שמי שלא שמע פרשת זכור יוצא ידי חובה אף בשמיעת פרשת “ויבא עמלק” הנקראת בפורים.[25] המשנה ברורה תמה עליו, משום שעיקר המצווה “זכור”, ו”לא תשכח” מופיעה רק ב’כי תצא’.[26] ונראה שלדעת המגן אברהם די בזכירת סיפור המעשה מתוך הספר . לדעת שו”ת תורת חסד מדאורייתא ניתן לצאת ידי חובה בקריאה מחומש. אולם דבריו אינם הכרח, כי ייתכן שהתורה הקפידה על זכרון סיפור המלחמה מתוך ספר תורה “זכור זאת זיכרון בספר“.
החיוב לקרוא דווקא מתוך ספר תורה, נוהג לכאורה בנשים כגברים, בפרט לדעת המגן אברהם אשר סובר שנשים חייבות באופן כללי בקריאת התורה.[27]
תוקף מנהג הנשים בשמיעת “זכור”
גם הפוסקים אשר סוברים שאין חיוב לנשים לשמוע קריאת זכור, מעידים שהנשים נהגו ללכת לשמוע קריאת זכור ואף מעודדים זאת.
החזון איש והרב עובדיה סוברים שנשים אינן מחויבות בקריאת זכור, ולהן זו “מידת חסידות”.[28] שו”ת בני ציון מעיד שכן הנהיג הגאון ר’ נתן אדלר רבו של החת”ס, וכך מופיע בחת”ס.[29] השו”ת ציץ אליעזר פונה לגברים לסייע לנשותיהם בשמירת הילדים ולאפשר להן ללכת לבית הכנסת לשם שמיעת פרשת זכור.[30]
מנהג אבות הינו בעל משקל הלכתי. הרב עובדיה קושר בין מנהג הנשים לשמוע קול שופר על אף שאינן חייבות לכל הדעות. לתוקף של מנהג ישנו מעמד בעולם ההלכה, וכן שנינו במסכת פסחים פרק רביעי לגבי “מקום שנהגו”, וכן כאשר אין יודעים מהי ההלכה הנוהגת אומרת הגמרא “פוק חזי מאי עמא דבר” – צאו וראו מה העם עושה. וכן תבעו התוס’ “ומנהג אבותינו תורה היא”.[31]
לכן לכתחילה נשים נוהגות לשמוע קריאת פרשת זכור מספר תורה בשבת שלפני פורים, שהרי “נזכרים ונעשים” – זכירה בפה ע”י קריאת פרשת זכור מתוך ספר תורה קודמת לעשיה של מגילת אסתר. אישה (או איש) שלא הצליחה לשמוע פרשת זכור, יכולה להשלים זאת בדיעבד בשמיעת “ויבא עמלק” בפורים, ואם לא שמעה יכולה להשלים בפרשת כי תצא, או לכל הפחות לקרוא מחומש.
שנזכה למחיית עמלק “וכל הרשעה כענן תכלה” ולמציאות של “אבד זרעו של עמלק השם שלם והכסא שלם.”[32]
[1] משנה מגילה ג,ד
[2] דאורייתא: חינוך תרג, תוס’ ברכות יג,א, סמ”ק קמז ועוד. דרבנן: יש שייחסו דעה זו לרמב”ם הל’ תפילה יג, כ-כג
[3] המגן אברהם תרפה, בבלי מגילה יח ע”א
[4] אסתר ט,כח, בבלי מגילה ב ע”ב
[5] מהרי”ל דיסקין ח”ב קונט”א ה, קא
[6] הלבוש תרפ”ה סעיף א
[7] ערוך השולחן תרפה א
[8] בצל חכמה ו מט,ה
[9] הלכות מלכים ה ה
[10] ז, כ
[11] החדשות סי’ ח
[12] שו”ת קול מבשר ח”ב סימן מב, ר”ן מגילה דף ו ע”ב בדפי הרי”ף
[13] או”ח סימן לז
[14] ספר מרחשת ח”א סימן כב, אבני נזר או”ח סי’ תקט
[15] כף החיים תרפ”ה ל
[16] משנה סוטה ח ז, רמב”ם מלכים ה א
[17] ערוגת בושם או”ח רה,ב; נתיב מאיר הל’ מלכים ה,ה
[18] ‘ציץ הקודש’ ח”א סי’ נא
[19] כנ”ל
[20] בה”ג סימן יט – הל’ מגילה, מרדכי מגילה רמז תשע”ט, רמב”ם מגילה א ב ע”פ המגיד משנה, רש”י ערכין ג ע”א ד”ה “לאתויי נשים”
[21] תרפ”ט ב
[22] סעיף ה
[23] ג, עד
[24] חלק ג רט”ו
[25] שמות יז:ח-טז
[26] תרפה סק,טז
[27] מג”א רפב סק”ו, שו”ת חזון נחום פה,י
[28] חזון איש הנהגות עמ’ רי”ד, יביע אומר ח”ח או”ח נד
[29] מגילה כג ע”ב
[30] חלק כב סימן לח
[31] בבלי ברכות דף מה ע”א, עירובין יד ע”ב, מנחות לה ע”ב), תוס’ מנחות כ ע”ב
[32] מדרש תנחומא פרשת כי תצא סימן יא
