כל הפוסטים

סוכות: הפטור מדבר ועושהו – נקרא הדיוט

תשרי תשפ"ד

האם כל הפטורים מן הסוכה שווים, או שיש פטורים ששווים יותר?

המשנה במסכת סוכה קובעת מקרים שונים שאנשים פטורים מן הסוכה – נשים, עבדים וקטנים פטורים מן הסוכה, חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה, אכילת עראי פטורה מן הסוכה, וכן כשיורדים גשמים פטורים מן הסוכה.[1] ואמנם, רק לגבי ירידת הגשמים המשנה מוסיפה: “משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו”.[2]

כבר במשנה מצאנו חכמים שהחמירו על עצמם לאכול גם אכילת עראי בסוכה. ואכן, הרמב”ם ובעקבותיו השו”ע, קבעו שמי שמחמיר על עצמו לאכול ולשתות תמיד בסוכה מבורך.[3] אך ביחס לפטור מישיבה בסוכה במקרה שיורד גשם, הדברים מעט שונים. הרמ”א פוסק שבלילה ראשון יש חובה לאכול בסוכה גם כשיורד גשם, אבל ביחס לשאר הימים הוא כותב: “וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוטות”.[4] דברי הרמ”א מבוססים על דברי רבינו שמחה שמופיעים בהגהות אשירי ובהגהות מיימוניות, שהמצטער שפטור מן הסוכה, ואם יושב בה בכל זאת נחשב הדיוט.[5]

העקרון של רבינו שמחה, אותו פסק הרמ”א, מופיע בירושלמי בשני הקשרים אחרים. המשנה במסכת שבת קובעת שאין להתחיל לאכול סעודת קבע חצי שעה לפני תפילה, אבל אם התחילו לאכול מפסיקים לקריאת שמע ולא לתפילה.[6] הירושלמי מספר שאחד החכמים הפסיק באמצע האכילה כדי להתפלל, וטענו כנגדו ש”כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט”.[7] כתגובה לטענה הזאת, אותו חכם ציטט את דברי המשנה הפוסקת שחתן פטור מקריאת שמע בליל חתונתו, אך אם ירצה לקרוא הרשות בידו.[8]

באופן מעניין, השו”ע והרמ”א לא הזכירו את הרעיון של הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט לא בקשר להפסקת הסעודה לצורך תפילה ולא בקשר לאמירת ק”ש בליל חתונה (כשהשו”ע קובע שממילא היום לא מתכוונים אז אין פטור לרגל החתונה).[9] אך ביחס לישיבה בסוכה במקרה של ירידת גשמים הרמ”א הזכיר את הדבר.

מדוע דווקא במקרה הזה מי שפטור נקרא הדיוט?

וצריך לשאול, מדוע דווקא במקרים מסוימים – מעטים, יש להודות – עולה השיקול של הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. הרי במקרים רבים אחרים – כמו אכילת עראי בסוכה – דווקא המחמיר על עצמו הוא המשובח. שאלה זו עלתה באופן ספציפי גם ביחס לקיום מצוות עשה שהזמן גרמן על ידי נשים, שכן הן פטורות מן הדבר ועושות אותו בכל זאת.

על מדוכה זו ישבו מספר ראשונים ואחרונים, וניתנו כמה תשובות לעניין. מדברי האור זרוע משמע שיש חומרות מסוימות שיש בהן חשש יוהרא, כגון החתן שקורא ק”ש וקובע שהוא יכול להתכוון כשאחרים לא.[10] ואפשר להשליך את העקרון הזה לאדם שבוחר להישאר בסוכה כשבבירור הדבר לא נוח, ובכך מעיד על עצמו, כביכול, שהוא טוב יותר מאחרים. ניתן להוסיף שביחס למצוות ציצית, שנשים פטורות משום שהן מצוות עשה שהזמן גרמן, היו שקבעו שנשים לא יקיימו בגלל החשש ליוהרה.[11] אחרים סבורים שהקביעה שהפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט הוא רק כאשר יש פטור גורף, ואף אחד לא חייב בדבר הזה.[12] לכן הקביעה אינה מתייחסת לנשים בהקשר זה מכוון שהמצווה קיימת, רק נשים פטורות ממנה. אך אם יש פטור מישיבה בסוכה בשעת הגשם, ממילא כולם פטורים ואין למה לקיים את המצווה הזאת. כך קובע גם הרמב”ן שאין מה לקיים מצוות שמיטת כספים בחו”ל, כשאין מצווה כזו כלל.

עמדה אחרת היא שהחשש להיקרא הדיוט עולה רק כאשר כנגד החומרה הנהוגה יש גם “קולא” שעולה. אדם שיושב בסוכה כשהוא פטור “משתמש” בסוכה שלא לצורך שלה ופוגע בקדושתה, או לחלופין נמנע משמחת יו”ט שהיא מצווה בפני עצמה.[13] ואכן, נראית לי דעתו של ביכורי יעקב שהולך לכיוון הזה, אך מדגיש אותו דווקא בהקשר של סוכה. דווקא ביחס לסוכה, המשנה מוסיפה דימוי חזק של עבד שנדחה מפני רבו, שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו. במקרה כזה, האדון כביכול מבטא באופן חריף וחד משמעי את חוסר הרצון שלו במעשה הזה. התעקשות לעשות מעשה שנאמר לך במפורש לא לעשות היא התעקשות של הדיוט. היא לא חומרה של חסיד שרוצה להתרחק מן העבירה או של נשים שרוצות, למרות הפטור, להתקרב לבורא ולמתיקות המצוות. היא התעקשות לעשות מעשה שברגעים אלו לא רצוי.

ממילא, ניתן להבין מדוע הרמ”א לא הביא דברים אלו ביחס לחתן שקורא ק”ש או אדם שמפסיק מסעודתו להתפלל, ואפילו לא על כל מצטער שפטור מן הסוכה, אלא דווקא על המקרה של אדם שפטור מן הסוכה בגלל ירידת גשמים. נראה שהוא אינו מחזיק בעיקרון באופן כללי או ביחס לאנשים שעושים דברים שהם פטורים מהם, אלא בתפיסה כללית על מצוות הסוכה, שהיא לא רק חובה אלא זכות שיש לזכות בה.

 

[1] משניות סוכה פ”ב, מ”ד-ה, ח-ט.

[2] שם מ”ט.

[3] משנה סוכה פ”ב מ”ה, רמב”ם הלכות שופר וסוכה ולולב פ”ו ה”ו, שו”ע או”ח תרל”ט, ו.

[4] רמ”א על שו”ע או”ח תרל”ט סעיף ה (חיוב בלילה ראשון), סעיף ז (לגבי שאר ימי החג).

[5] הגהות אשירי סוכה ב’ יב, הגהות מיימוניות על הרמב”ם הלכות שופר וסוכה ולולב פ”ו ה”ג, סעיף ג.

[6] משנה שבת פ”א מ”ב.

[7] ירושלמי ברכות פ”ב ה”ט, ירושלמי שבת פ”א ה”ב.

[8] משנה ברכות פ”ב מ”ה, ח. אמנם רבן שמעון בן גמליאל חלק על הקביעה הזאת, אבל אביו רבן גמליאל אמר קריאת שמע בליל חתונתו כדי שלא יבטלו אותו מקבלת מלכות שמים כלל.

[9] שו”ע או”ח רל”ה ב; ע’ ג.

[10] הלכות תפילין תקמג.

[11] רמ”א על שו”ע או”ח י”ז, ב.

[12] רמב”ן קידושין לא ע”א, גיטין לו ע”א.

[13] ראו ביכורי יעקב על שו”ע או”ח תרל”ט ס”ק לח, שו”ת באר שבע סימן כא.

הרבנית ד”ר עדינה שטרנברג

בעלת תואר ראשון במקרא מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני ושלישי בתלמוד מאוניברסיטת בר-אילן. בוגרת לינדנבאום, מגדל עז, חברותא, ותוכנית כתבוני והמכון התלמודי העיוני של מתן. מלמדת במתן ובמכללות אורות ואפרתה תנ"ך ותושב"ע. אמא לחמישה וגרה באדם (גבע בנימין)