חזרה לבלוג

עבודת ה’ בפורים

אדר תשפ"א
להורדה והדפסה:
הדפסה

יסוד “נהפוך הוא” המתגלה בפורים, מלמד שישנן תופעות שמתגלות כלא רצויות ופסולות, אך במקום לבטלן ניתן לשנות את מהותן ולרתום אותן לעבודת ה’. ניתן ללמוד איך לעשות זאת מדרשות של רבא המתקשרות לפורים.

“אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי1“. הדרכה תמוהה, הרי אחד משלושה דברים שהקב”ה שונאם הוא שיכור2. לדעת הרמב”ן3 שיכור עובר על מצוות עשה של “קדושים תהיו” ומוגדר כ”נבל ברשות התורה”. הרב קוק אף מתייחס לתפילה מתוך שכרות כע”ז4.. האם זו דרך ראויה לעבודת ה’? רבא מעורר אותנו להבין שאע”פ שמדובר בתופעה פסולה בימות השנה – בפורים, תופעה זו מתהפכת וניתן לעבוד דרכה את ה’.

ניתן למצוא פירוש נוסף מפתיע של רבא בגמרא במסכת סנהדרין, אשר דנה בהגדרת איסור עבודת ‘המולך’, כאחד מאיסורי עבודה זרה המופיעים בתורה “לֹֽא־יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ…”.5

רבא6 מבאר את אופן האיסור:

“כמשוורתא דפוריא”. רש”י מפרש: “כמשוורתא דפוריא – … קופץ ברגליו כדרך שהתינוקות קופצין בימי הפורים, שהיתה חפירה בארץ והאש בוער בו והוא קופץ משפה לשפה.”

בעל “הערוך”7 מתאר מנהג סמלי למחיית המן שמבאר את ענין ה’קפיצה של פורים’8:

“משוורתא” בית קפיצה…מנהג בכל העולם כולו שבחורים עושין צורה כדמות המן ותולין אותה על גגותיהן ד’ וה’ ימים, ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה, ועומדין סביבה ומזמרין, ויש להן טבעת תלויה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האש…”.

בדומה לכך כתב רבי שושן כהן9, על הנעשה בג’רבה בימי פורים10:

“בשבוע שחל בו חג הפורים, היו מתכוננים הילדים ללכת לשדות מחוץ לעיר עם הרבנים שלהם, להביא מין עשב מדברי הנקרא ד’יש, לשורפו ביום צום אסתר, וכל אחד לוקח בידו שק עם מגל, והולכים כל ההמון יחד, כל רב ותלמידיו עמו, ובדרך צועקים בקולו איש יהודי היה בשושן הבירה וגו’. וכשמגיעים למקום שנמצא שם העשב הנזכר, מתפזרים הילדים לכל עבר, לקצור ולאסוף העשב הזה, ובינתיים הרב נח תחת אחד העצים עד עבור זמן מה, וחוזרים בהמולה בקול ששון ושמחה כנ”ל.

… וביום צום אסתר מתאספים בשכונות שונות, וכל אחד מביא קצירו לתוך הערימה שעושים באמצע הרחוב, וכל המרבה להביא הרי זה משובח. ועושים מזה צורת המן וילדיו, ותולים אותם באמצע הערימה…

אחרי תום הטקס הזה רבים מהילדים הקטנים היו מחליפים בגדי חג, והולכים לשוק הגדול שבעיר, הרחוק כשני קילומטרים, ואבותיהם קונים להם איזה חפצים חצוצרות וסוכריות ומיני מגדים וצעצועים וכדומה”.

הרב מאיר מזוז שליט”א11, תמיה:12

“ולמה לא יחזירו עטרה ליושנה לעשות המשחק הנזכר בגמרא13 ומבואר ב’ערוך’ ערך ‘שוור’, של שריפת המן במדורה, מנהג שנתקיים למעשה בכל תפוצות הספרדים עד ימינו ונשכח ונתבטל …”.

הרב מזוז מבין באופן פשוט כי דברי רבא בגמרא הם תיאור סמלי של מחיית המן.

נראה כי רבא לא סתם בחר בדוגמא זו. מעבר לדיון ההלכתי בהגדרת עבודת המולך ישנה אמירה ערכית סמלית לבוז שביחס לעבודה זרה, והתייחסות חדשה לאופן בו ניתן להבין את הקפיצה מעל האש.

קפיצה זו היא צורת עבודת המולך, ולכן ברור שאסור לעשותה. עם זאת מתוך הקפיצה של פורים עולה מסר כי בפורים יש דרך אחרת לפרש את המעשה ולצקת בתוכו תוכן של קדושה לשם שמיים. לא בכדי “אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש”14. ניתן לקשור בין קבלת התורה המחודשת בפורים, לבין עבודת ה’ המתחדשת. היפוך של תופעה ורתימתה לעבודת ה’ בקדושה.

נועזות דבריו של רבא ביחס לשכרות ולקפיצה מעל האש, הפסולים בתכלית במהלך השנה, אך מקבלים הכשר בפורים, מאפשרים לאדם ליישם את ה’נהפוך הוא’ בעבודת ה’ הפורימית שלו.

 

1 מגילה (דף ז, ב)

2 פסחים קי”ג: “שלשה הקדוש ברוך הוא אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר…”

3 ויקרא י”ט ב

4 עין איה על ברכות: ע”כ שיכור שמתפלל מגדל כח הרגש וההתרגשות בלא צירוף השכל הוא כעובד ע”ז

5 דברים פרק יח, י’

6 סנהדרין סד:

7 ספר הערוך שנכתב ע”י ר’ נתן מרומי, הוא מילון שנכתב במאה ה-11 ובו מפורשות מילים קשות בתלמודים ובמדרשים

8  כן מובא בדרכי משה סימן תק”צ סק”ד

9 היה מרבני ג’רבה, רבי ציון כהן יהונתן, היה חותם – די שושן, נולד בג’רבה בשנת תרל”ב-1872.

10 פרח שושן’ אות ג”ל עמוד שנז

11 ראש ישיבת ‘כסא רחמים’

12 סנסן ליאיר, סימן י”ב

13 סנהדרין ס”ד ע”ב

14 שבת פח.

 

נורית רוקח

בוגרת המחזור הראשון של תכנית הלכתא במתן ירושלים. יועצת הלכה ומלוות פוריות. מכשירה מדריכות כלה. מרצה לספרות במכינה של מכללת קיי ומדריכת מסעות לפולין וב'יד ושם'.