כל הפוסטים

עבור בנותיי – דיון בסוגיית ההפלות

תמוז תשפ"ב

לקח לי כמעט שבוע לכתוב את הבלוג הזה. בדרך כלל לא קשה לי לכתוב; אבל מה אוכל לכתוב שהוא משמעותי אבל לא מובן מאליו, נדוש, שיפוטי או כעוס? בסופו של דבר עמיתה הציעה לי פשוט לכתוב מה הייתי מייעצת לבנות שלי. על כן, הפוסט הזה מיועד לארבע בנותיי, ולמאות תלמידותיי.

אתן חיות בעולם שחווה משברים בעקבות מגפת הקורונה, אי יציבות ממשלתית, ואי-וודאות לגבי מה שצופן העתיד. כל אלה מאתגרים אפילו יותר בעולם חילוני שבו לא ברור מאיפה אפשר לשאוב קולות של היגיון ומצפן מוסרי. למרות שאנחנו מחפשים כיוון במקורות יהודיים, קשה להתעלם מן האתגרים המורכבים שמולם ניצב הדור שלכן, או מחוסר העקביות בתהליך החיפוש אחר מענה. משמעותי אפילו יותר שאנו חיים בתקופה שבה כל מבנה סמכותי – דתי או חילוני – חשוד, ולמרבה הצער יש לכך סיבה טובה; לכן, היום לא ניתן לסמוך אפילו על אלו שבעבר ייצגו יסוד נאמן של האמת.

אתן מן הסתם יודעות שאני מאמינה בקדושה של חיי העובר מרגע ההתעברות. אני מאמינה שקדושה זו משקפת את השותפות בין האיש ואשתו והשכינה, כאשר כל אחד מהם תורם משהו למהות העובר שהולך ומתפתח במהלך תשעה חודשי הריון. לכן אנחנו נוקטות בכל אמצעי הזהירות כדי להבטיח הריון בטוח ובריא, גם אם הדבר כרוך בחילול שבת ובאכילת אוכל לא כשר. גם לשם טיפולי פוריות – כלומר, עוד לפני ההיריון – אפשר למצוא הקלות הלכתיות בהלכות שבת ובהלכות נידה. היהדות אינה מעודדת אמונה במה שהטבע מאפשר בלבד; אדרבא, היהדות מגבה את השימוש ברפואה, במדע, ובטכנולוגיה כמעט בכל היבט של החיים. אין מקום שבו ניכר הדבר יותר מאשר בטכנולוגיות המתקדמות לקידום פוריות, שנתמכים בהלכה למטרת הבאת ילדים בריאים לעולם.

ולמרות כל זה, ביהדות חשובים לא פחות חיי האם; ההלכה מכירה בקשר הסימביוזי המורכב בין האם לעובר במהלך ההיריון. עד הלידה, חיי האם קודמים לחיי העובר. ההפלה אינה אסורה או מותרת באופן מוחלט, אלא תלויה לחלוטין במצב הנתון. במהלך הדורות הפוסקים תמיד לקחו בחשבון לא רק את הסכנות לחיי האם, אלא גם את הלחץ הנפשי שעשוי לגרום ההיריון על האם, כשיקול להתרת הפלה.

היפוך פסק הדין של רו נ’ וויד עורר דיונים בנוגע לגישה היהודית, כאשר רבים משבחים את הניואנסים ההלכתיים. חשוב לי שתדעו שהגישה הבינארית בארה”ב היא אנטיתזה להלכה ולפרשנות היהודית. היהדות אינה תומכת בהפלות, ואינה מתנגדת להן; חשוב מכל לדעת שההלכה מייחסת חשיבות רבה למעורבות האישה בהחלטה. קולה של האישה, תחושת העצמי שלה, והסיכונים הפיסיים והנפשיים עבורה – כל אלה שיקולים חשובים בפסיקה ההלכתית. להבנת המצב לאשורו על ידי הסמכות ההלכתית תפקיד חשוב בתהליך הפסיקה, שכולל הכרה בקדושת העובר, מעורבות של האישה בהחלטה, ובאופן אידיאלי, גם חמלה ובקיאות של הסמכות ההלכתית המייעצת. המסגרת ההלכתית נדרשת לדון בהחלטה זו בכובד ראש; עם זאת, אני לא רוצה להתעלם מתחושת הבושה והחשאיות הממסכים על הנושא בקרב נשים דתיות שבחרו בהפלה עם או בלי היתר הלכתי. היום יש יותר ויותר נשים מלומדות ומנהיגות בקהילה, ונשים שהוסמכו להציע ייעוץ בשאלות הלכתיות; תופעה זו יוצרת מקומות בטוחים לנשים שמבקשות למצוא מענה בתוך המסגרת ההלכתית.

בנוגע לתחושתי האישית לגבי רו נ’ וויד, אני מודה שהחוק היווה עבורי עמוד תווך כפמיניסטית, משום שהגן על נשים מן העולם המעוות והמסוכן של הפלות בלתי חוקיות. אחרי תגובה ראשונית של תחושת כעס ובגידה כלפי החלטת בית המשפט העליון, הגעתי למסקנה הבאה: אם הייתה כוונה אמתית לשבור פרדיגמות בינאריות נגד הפלות, הממשלה הייתה צריכה לעבוד יחד עם בתי המשפט, ולקדם תכנית מעבר ששומרת על זכותה של האישה להחליט על ידי שימור גישה שדומה לגישה ההלכתית, עם מסגרת שיש בה מקום לאפשר הפלות, שמציעה ייעוץ אמפתי וחומל, ומספקת כלים ותמיכה עבור נשים שמחליטות להפיל או לשמור על ההיריון. במקום גישה כזו, היפוך הפסיקה מותיר בעקבותיו קנאות וקיצוניות, וחוקים שמטרתם לא להגן, אלא לפגוע. המסר שלי אליכן, בנותיי ותלמידותיי, הוא ללמוד היטב את הסוגיות, ואת הקולות השונים שעולים מן המקורות היהודיים: יש לדחות את הבינאריות, לאמץ את הניואנסים, ולהיאבק למען הצדק.

רבנית נחמה גולדמן ברש

בוגרת המכון התלמודי של מתן ובעלת תואר שני בתלמוד באוניברסיטת בר-אילן. עלתה לארץ מפילדלפיה לפני למעלה מ-20 שנה, לאחר סיום את לימודיה במכללת שטרן. יועצת הלכה מוסמכת, מדריכת כלות, ומוסמכת כיועצת ליחסי אישות מטעם 'יהל' ו'מרכז עדן'. בוגרת תוכנית 'הלכתא' במתן. מלמדת הלכה ותלמוד במתן וב'פרדס', ובסמינר בני עקיבא שבמתן (MTVA). חברה פעילה ב'בית הלל' ומשתתפת בדיאלוג בין-דתי מטעם 'שורשים' בגוש עציון.