קריאת רשימת מנות בשבת וביום טוב

קורה לפעמים ששבת וחג יוצאים צמודים זה לזה (כמו השנה בשביעי של פסח הבעל”ט), ולפעמים אפילו יומיים חג צמודים לשבת. כל המתארגנים לרצף כזה של קדושה, משקיעים לא מעט מחשבה אלו מאכלים יאכלו ביום הראשון ואלו בשני, מה בערב ומה בבוקר וכו’. ולא מעט פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו עושים רשימות – גם כשאנחנו מכינים את האוכל, כדי לוודא שהכנו את הכל, וגם אחרי שהכל מוכן, משאירים רשימה על המקרר כדי לזכור אלו מאכלים להוציא באלו ארוחות.

דא עקא, מסתבר שהמשנה אסרה לקרוא רשימות כאלו בשבת. כתוב במשנה (שבת כג, ב): “מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב”. לפי המשנה, אסור לקרוא את מתוך רשימה כתובה את שמות האורחים או את הפרפראות (מנות) שמתוכננים.

מדוע זה בעצם? ומה אפשר לעשות עם זה?

הגמרא נותנת שני הסברים מה הבעיה עם קריאת הרשימות וגם פתרונות אפשריים. ההסבר האחד הוא של אביי שמא יבוא לקרוא בשטרי הדיוטות, כלומר בענייני חשבונות בשבת (וכן פסקו הרי”ף והרא”ש). אלו נאסרו בגלל שאסור לעסוק בעסקים בשבת. הסבר אחר, של רב ביבי, הוא שמא יבוא למחוק (וכן פסק הרמב”ם, שגם האיסור בקריאה בשטרי הדיוטות הוא שמא ימחוק). מטיבם של רשימות, שלפעמים דברים לא מסתדרים אז מוחקים דברים מהרשימה (כמה כיף למחוק משימות שסיימנו מהרשימה, לא?).

כדי לפתור את הבעיות הללו הגמרא מציעה פתרונות שונים, כאשר הטור והשו”ע פסקו את שניהם יחד – שהרשימה תהיה כתובה על הקיר, ולא על נייר (כדי שלא יבוא להתחלף בשטרי הדיוטות), ושהרשימה תהיה כתובה בכתב שוקע ולא בולט, כדי שלא יהיה נח למחוק מתוכה. אני לא בטוחה שחכמים דמיינו שכך אנשים יעשו בפועל, אבל נדמה שיש כאן קריאת כיוון – מיקום כתב שיהיה שונה משמעותית מספרי חשבונות, וסוג כתב שאי אפשר למחוק.

בדברי האחרונים הוסיפו עוד אפשרות להתיר – אם מי שקורא זה לא בעה”ב אלא ה”שמש” (המשרת) שאין לו סמכות למחוק מתוך הרשימה (ב”ח). כמו כן, התירו במקרה של מצווה (מג”א) וכיש אנשים שמשגיחים (פרי מגדים). מתוך כך התירו ברשימות של עולים לתורה בשמחות, בוודאי אם מי שקורא את הרשימה הוא הגבאי וזה צרכי מצווה (משנה ברורה, ילקוט יוסף).

אבל מה נעשה עם הרשימה שעל המקרר? לכאורה, כל הבעיות קיימות – מדובר על דף, כמו בשטרי חשבונות, וגם אם זה כתוב בעט, תמיד אפשר לקשקש מעל (ולרשום משהו אחר?).

אמנם היו שהביאו סיבות להקל בכך בימינו – מן הצד שמדובר על חשש מחיקה, בימינו המנות מוכנות בשפע, ואין חשש למחיקת אורחים (אוסיף, שהיום גם לא מזמינים אנשים בתוך החג/שבת, והמטרה היחידה היא כדי לזכור מה לשים על הפלטה), ומן הצד שמדובר על שמא יבוא לקרוא  בשטרי הדיוטות, ניתן להתיר לצורך מצווה (פסקי תשובות, שמירת שבת כהלכתה בשם הרב אלישיב וגרש”ז אויערבך).

בוודאי, אפשר לסמוך על דעות אלו להקל. עם זאת, אני חושבת שלכתחילה עדיף לאמץ לפחות את אחד הפתרונות של הגמרא, של שינוי מקום הכתב, ולכתוב על הכלים עצמם, אם הם חד פעמיים (מה שקורה הרבה פעמים כשמכינים הרבה אוכל) או בפתקים המוצמדים לכלים. אמנם, בגמרא נאסר גם לקרוא דברי הסבר מתחת לתמונות, מתוך חשש שמא יקרא בשטרי הדיוטות, אך רבים התירו קריאה דומה כשהיא אינפורמטיבית ולא סיפור דברים (ע”ס רש”י), ולצורך גופו (ארחות שבת) או לצורך מצווה  (מג”א).

נסיים בדברי המשנה ברורה שהסביר שהתירו לגבאי לקרוא את רשימת האורחים מהכתב, כדי שלא יגיע מצב שיזמין את האדם הלא נכון, כמו בסיפור קמצא ובר קמצא. ונזכור שמטרת הזמנת האורחים והדאגה לאוכל הוא כדי להרבות אהבה, אחווה ושמחה בחגים ועונג בשבת.