כל הפוסטים

תבלינים נפרדים לבשרי וחלבי

שבט תשפ"ב

מפעם לפעם מגלים שאנשים שונים מקפידים על דברים שונים במטבח. חלק נוגעים לפסיקות שונות בהלכה ונוגעים בעיקרי הדינים, חלק הם חומרות, חלק הם מענייני נוחות, וחלק מקילים על ההתנהלות בענייני בשר וחלב, גם אם אינם הכרחיים. הפעם נתעניין בשאלה של תבלינים במטבח – יש אנשים שמחזיקים תבלינים שונים לבשר ולחלב, ואחרים שיש להם סט אחד של תבלינים. על מה זה מבוסס? האם זה עניין של נוחות, של הלכה, של חומרה?

הדיון המרכזי מתחיל מדין שכתב הרא”ש (מופיע בטור יו”ד צב) שאם מבשלים חלב במחבת, מתחת לקדרה של בשר, הזיעה של החלב עולה ונבלעת בקדרת הבשר ואוסרת אותה. וכן פסק גם הרמ”א (יו”ד צב, ח). ההנחה שבבסיס הדין הוא שיש בתוך האדים שעולים חלב ממשי, וכן שכאשר הם חמים, הם נבלעים לתוך הכלי מבחוץ ושם מתערבבים עם התבשיל הבשרי. מראש, אין לעשות זאת, ובדיעבד – יש חישובים שונים של ביטול טעם החלב שנכנס לבשר. אמנם, בנוגע לאדים שעולים מתוך מחבת החלב אל קדרת הבשר, הרמ”א כתב שזה אוסר רק אם הם מגיעים לקדרת הבשר בחום של יד סולדת בו, כי אז יש בכוחם לחדור לתוך הקדרה והתבשיל. לצד זאת, הדרכי תשובה  (יו”ד צח, ס”ק קעח) כותב בשם הפרי מגדים שאם אין קדרה, ויש בשר חשוף, גם אם היד לא סולדת בו, עדיין צריך לשטוף את הבשר, כי נדבקו בו אדים של חלב. הדרכי תשובה קובע שיש לאסור את הבשר בדיעבד דווקא כשיש בישול תדיר לאורך זמן, ומשמע מדבריו שלזמן מועט האדים משפיעים מעט מאוד.

אם עוברים מכאן לתבלינים, נראה שכאשר מפזרים תבלינים מתוך הכלי של התבלין לתוך סיר רותח על האש, קורה תהליך דומה – האדים מהסיר עולים ונכנסים לתוך התבלינים, ומכניסים לתוכם טיפות של מה שיש בתבשיל (חלבי או בשרי). אמנם, נוכל להניח שהאדים לא נמצאים בחום של יד סולדת בו, ולכן לא מכניסים טעם לתבלינים דרך בישול, אבל עדיין יש חשש של טיפות (זיעה) שנכנסים לתוך התבלינים ומתיישבים שם בפנים, וכן יש חשש שהם יחזרו חזרה לתבשיל הבא.

מדברים אלו משמע שבהחלט עדיף לא לנער תבלינים מעל לסיר רותח, כדי שהאדים עם טיפות התבשיל לא יכנסו לתוך התבלינים. אמנם, אם מכניסים את התבלינים בכפית, או מנערים על היד ומשם מכניסים פנימה, לא תהיה בעיה, ולכן אין חובה מראש להגדיר תבלינים נפרדים לבשר ולחלב.

אמנם, אם כבר נכנסו אדי החלב/בשר לתוך התבלינים ועכשיו ניערו מתוכם לתבשיל מהסוג השני, עדיין יהיה מותר לאכול את התבשיל השני. מכיוון ששמים מעט מאוד תבלינים לתוך תבשיל, טיפות החלב/בשר שדבוקים אליהם בטלים בתוך התבשיל. אם התבלינים היו אסורים ממש (אם הם היו ערלה או כיו”ב), הם לא היו בטלים, בגלל שהטעם שלהם -שאסור – ניכר. אבל טיפות הטעם הנלווה לא נמצאים בשביל הטעם, הטעם שלהם חיוור, והוא בטל בשישים. לא “מבטלים” אותם יחד עם התבלין, אלא הם בטלים בפני עצמם.

מה לגבי התבלינים שיש לנו כרגע בבית? האם כדאי להיפטר מהם, אם אנחנו כבר ניערנו מעל תבשילים חלביים או בשריים רותחים? נראה לי שניתן להשאיר אותם בבית, מצירוף של כמה סיבות:

א. הדרכי תשובה כתב שיש הבחנה בין שהיה (מעל האדים) לאורך זמן לבין שהיה מקרית וקצרה. לאורך זמן אנחנו מניחים שיהיו הרבה טיפות שנדבקות, אבל בשהיה מקרית לא. ב.  השו”ע פסק ש”אם נבלע איסור מועט לתוך כלי כשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, מותר להשתמש בו לכתחלה, כיון שהאיסור מועט וא”א לבוא לידי נתינת טעם” (יו”ד צ”ט, ז). הט”ז סייג את דברי השו”ע רק למקרה שהאיסור גם נותן טעם לפגם. נראה לי שטיפות הבשר או החלב המועטים ממש שנדבקים לתוך התבלינים בטלים מיד, והם גם לא נחשבים מוסיפים לטעם של התבלינים אלא פוגמים בטעם של התבלינים (ראו גם: ב”ח יורה דעה קג, ובש”ך שם ס”ק יד בנוגע לטעם בשר שפוגם דבש, למרות שדבש משביח בשר). ג. יתכן שהשו”ע התיר ביטול מעוצם מיעוטם, רק אם מדובר על טעם ולא על ממשות של איסור. נראה שגם במקרה שלנו, לדעת רוב הראשונים (רש”י, תוספת, רשב”א), מדובר על טעם ולא ממשות, שכן האיסור לא נראה בעין אלא הוא נוזלי ונבלע בתוך דברים אחרים.

הרבנית ד”ר עדינה שטרנברג

בעלת תואר ראשון במקרא מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני ושלישי בתלמוד מאוניברסיטת בר-אילן. בוגרת לינדנבאום, מגדל עז, חברותא, והמכון התלמודי העיוני של מתן. מלמדת במתן ובמכללות אורות ואפרתה תנ"ך ותושב"ע. אמא לחמישה וגרה באדם (גבע בנימין).