בהר-בחוקותי – אונאת ממון ואונאת דברים – מה הקשר?

חזרה לחיזוק האיסור וחזרה שמלמדת על איסורים שונים

לפעמים כשהתורה חוזרת על איסור כמה פעמים אנחנו יכולים להסיק שהנושא הזה מאוד חשוב בעיני התורה ויש להקפיד עליו במיוחד. ולפעמים החזרה על הנושא כוללת מצוות שונות שעשויות להוות ביטויים שונים של הנושא הזה.

כך בדיני אונאה. התורה חוזרת על האיסור להונות את הגר שלש פעמים, וחז”ל מסיקים מכך: “המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין”.^[1] חז”ל הבינו שהאיסור החוזר הוא כדי לשמור שהגר לא יחזור לסורו אם פוגעים ברגשותיו, והוא נובע מכך שלמעשה כולנו היינו גרים, ואין להזכיר לאחרים את הפגמים שגם מצויים בנו. בעל ספר החינוך מוסיף שמלבד החשיבות בהוספת שלום בעולם, ביחס לגרים אנשים עשוים לנצל את החולשות של אחרים, וכל אדם צריך לזכור “לכוף את יצרנו לעולם לבל נעשה כל אשר נמצא בכחנו לעשות לרעה”.^[2]

מלבד הפסוקים האוסרים אונאת הגר, יש בתורה למעשה שני סוגי איסורים על אונאה, ושניהם נלמדים מפרשת בהר:^[3]

(יד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: (טו) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ: (טז) לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ: (יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם: (יח) וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח:

מכיוון שפעם בחמישים שנה הקרקעות חוזרות לבעליהן, התורה מזהירה שלא להונות במכירת הקרקעות ולדאוג למכור רק לפי מספר התבואות שנשארו עד היובל.^[4] לצד זאת התורה מוסיפה את האיסור להונות “איש את עמיתו”. בעיני חז”ל, החזרה הזאת לא נועדה (רק) לחזק את האיסור, אלא להציג איסור נוסף. האיסור הראשון הוא איסור אונאת ממון – כלומר חישוב לא נכון של המחירים במעמד של קניה ומכירה, והאיסור השני הוא איסור אונאת דברים, בדומה לאיסורי האונאה שראינו אצל הגר.

מהי אונאת ממון

איסור אונאת ממון הוא במקרה שאדם קנה או מכר חפץ בפער של יותר משישית מערכו.^[5] השישית יכולה להיחשב כשישית מהערך לפני המכירה או כשישית מהערך אחרי המכירה, כך שיש טווח רחב של פערי מחירים שכלולים בהגדרה של פער של שישית.^[6] אם הפער פחות משישית מהמחיר הריאלי של החפץ, הקניה בתוקף. אם הפער הוא בדיוק שישית, הקניה בתוקף אבל מי שהרוויח (המוכר שקיבל יותר מדי או הקונה ששילם פחות מדי) מחוייב להחזיר את הפער מהמחיר הריאלי. אם הפער גדול יותר משישית, אפשר גם לבטל את המכירה.

איך מחשבים את המחיר הריאלי בעולם של תחרות עסקית כשהמחיר של חפצים תלוי גם במקום שבו מוכרים את הדברים השונים? ברור שאם קונים בסופר המחיר יהיה שונה מקניה במרכול שכונתי, בקיוסק או אצל “גזלן” בקצה מסלול טיולים. בכל אחד מן המקומות הללו המחירים יהיו שונים, וגם בין חנויות שונות מאותו סוג המוכרים משנים מכירים בהתאם למבצעים ולשיקולים עסקיים רחבים יותר.

ממילא, יש שיגידו שהדבר תלוי בקצוות של הספקטרום, וכל מה שנמצא בתוך הקצוות (בתוך הקשר מסוים) נחשב המחיר הריאלי, ואונאה תהיה בחריגה מן הקצוות, או מן הממוצא.^[7] לחלופין, יהיו שיגידו שאונאה מתרחשת רק במקרה שאותו מוצר באותו מקום ובאותו הקשר נמכר לאנשים שונים במחירים שונים. אנחנו רואים, לדוגמה, שאנשים משנים את המחיר שלהם ברגע שהם מזהים מבטא זר, ונראה שהדבר הזה הוא אונאה.

מהי אונאת דברים

איסור אונאת דברים כוללת, לפי דברי חז”ל כמה איסורים:^[8]

היו חמרין מבקשין יין ושמן לא יאמר להן לכו אצל פלני והוא לא מכר יין ושמן מעולם, היו חלאין באין עליו וייסורין באין עליו וקובר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך… ר’ יהודה או’ אף לא יתלה את עיניו ויאמר לו בכמה חפץ זה והוא אין רוצה ליקח. ראה גר שבא ללמוד תורה לא יאמר לו ראו מי שבא ללמוד תורה שאכל טריפות ונבלות שקצים ורמשים”.

האיסור להונות אנשים אחרים כוללת איסור לפגוע בבטן הרכה של אדם, בין אם זה בהזכרת העבר, בהאשמתו בצרות שלו, או בניצול חוסר הידיעה כדי לטלטל אותו ממקום למקום.

בין אונאת דברים לאונאת ממון

הפרשנים התחבטו בשאלה מה בדיוק טיבה של אונאת ממון. אפשרות אחת היא לראות בה סוג של רמאות וגזלה, כאשר אדם לוקח לכיסיו כסף שלא שייך לו. כך בספר יחזקאל, איסור ההונאה מופיע יחד עם איסורים נוספים. על האדם שמוגדר רשע נאמר, בין היתר: “עָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנָה גְּזֵלוֹת גָּזָל חֲבֹל לֹא יָשִׁיב”.^[9] הונאה (בלשון מקרא) או אונאה (בלשון חכמים) של העניים והאביונים מוצמדת לגזילה ולהחזקת משכון של אדם אחר שלא כדין. בשני המקרים הללו מדובר על לקיחת כסף שלא שייך לאדם הלוקח. בהקשר הזה, איסור האונאה מקבל ממד של גזילה ושל לקיחת ממון שלא כדין. וכך מסביר זאת בעל ספר החינוך: “שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית, אלא כל אחד יזכה בעמלו במה שיחננו הא-להים בעולמו באמת וביושר”.^[10] ההבחנה בין אונאה לבין הצורות האחרות של לקיחת ממון, היא בכך שהדבר נעשה באופן של רמאות ושקר, כשהמוכר (או הקונה) מציגים את המחיר של החפץ באופן שקרי.

אפשרות אחרת להבין את איסור אונאת הממון קשורה למשמעות של איסור אונאת דברים. כפי שראינו, אונאת דברים מתייחסת לניצול החולשות של אנשים אחרים. מטבע הדברים החלשים בחברה הם הגרים, שחלשים מעצם היותם אחרים, וגם העני והאביון, שאין להם גב כלכלי חזק שיכול להגן עליהם מפני תרמיות שונות. אפשר להבין שהבעיה באונאת ממון זה ניצול החולשה של אדם עני שמוכר את חפציו, ומנצלים את החולשה הזאת שלו וקונים ממנו במחיר נמוך בהרבה, כי אין לו ברירה, או אדם שמוכר במחיר גבוה בגלל שהקונה זקוק באופן נואש לחפץ הנמכר. כאן הבעיה היא לא הרמאות כמו ניצול החולשות של האחר.

נסיים בדברי ספר החינוך שמלמדנו על החשיבות של מצווה זו:^[11]

ולכל אחד ואחד יש בדבר הזה תועלת, כי כמו שהוא לא יונה אחרים גם אחרים לא יונו אותו, ואף כי יהיה אחד יודע לרמות יותר משאר בני אדם, אולי בניו לא יהיו כן וירמו אותם בני אדם, ונמצא שהדברים שוים לכל, ושהוא תועלת רב בישובו של עולם, והשם ברוך הוא לשבת יצרו.

 

^[1] האיסורים מופיעים בשמות כ”ב כ, ויקרא י”ט לג, ויקרא כ”ה יז. דברי חז”ל מופיעים בבבלי בבא מציעא נט ע”ב.

^[2] ספר החינוך מצווה סג.

^[3] ויקרא כ”ה

^[4] חז”ל למדו מהפסוקים שאיסור אונאה הוא רק בחפצים ולא בקרקעות (בבא מציעא נו ע”א-ע”ב). אמנם ההקשר הוא של מכירת קרקעות, אבל בפועל מה שמוכרים זה תבואה, כלומר מטלטלין (וראו רשב”ם על ויקרא כ”ה טז).

^[5] משנה בבא מציעא פ”ד מ”ג-ו וראו בפירוש הרמב”ם שם.

^[6] כך אם אדם מכר דבר ששווה שישה שקלים בחמישה שקלים או בשבעה שקלים נגדיר את זה כפער של שישית למרות שביחס לחמישה שקלים השקל שווה עשרים אחוזים, ביחס לששה שקלים זה שישית, וביחס לשבעה שקלים השקל הזה הוא כ14%.

^[7] ראו דיון: https://www.yeshiva.org.il/midrash/8520

^[8] תוספתא בבא מציעא פ”ג הכ”ה

^[9] יחזקאל י”ח יב.

^[10] ספר החינוך מצווה שלז.

^[11] מצווה שלז