אודות מתן

מלכה נחלה הצלחה רבה בלימודיה, ובשנת 1970 קיבלה את פרס החינוך מטעם המכללה. את לימודיה לתואר שני בתנ"ך ובהיסטוריה השלימה מלכה בישיבה-אוניברסיטה (ניו-יורק), ולאחר מכן חזרה לישראל והחלה ללמד בתיכון אוולינה דה-רוטשילד בירושלים. במהלך עבודתה זכתה מלכה להערכה רבה מהמורים ומהתלמידים, כמורה מסורה ומקצועית, המזהה את הפוטנציאל של התלמידים, מאמינה בהם ומחנכת אותם לאהבת התורה, אהבת הזולת ולדרך ארץ. בשנת 1982 הייתה מלכה בין הראשונות שיצאו לשליחות חלוצית בברית המועצות מטעם משרד ראש הממשלה, למטרת קידום מעמד היהודים בגולה.

במסגרת עבודתה בהוראת התורה שבעל-פה נחשפה מלכה יותר ויותר לעולם התלמוד והחלה להעמיק את לימודיה בו. חלום חייה היה להקים בתי מדרש לנשים ולעודד אותן להתקדם בלימוד התורה שבע"פ ובמחשבת ישראל. לימוד מקצועות אלה על ידי נשים לא היה מקובל באותה תקופה, ובוודאי לא לימוד אינטנסיבי, ומסגרות ללימוד קבוע וממושך לא היו קיימות. התעניינות נשים בלימוד התורה שבע"פ הלכה אז וגדלה, אך חסרות היו מסגרות שיתנו מענה לצמא הגדול. באותה תקופה יסדה מלכה בביתה חוג לימוד לנשים, אשר היווה הגרעין שממנו צמח מפעל חייה – מתן – מכון תורני לנשים. בשנת 1988 הקימה מלכה בית מדרש ללימוד תורה לנשים, אשר הלך והתפתח ונוסדו בו תכניות לימוד שונות ללימוד מקצועות התורה השונים, באופן מעמיק וברמה גבוהה. בהקמתה הייתה מתן חלוצה בעולם בתחום, ופתחה פתח להקמת מוסדות לימוד נוספים לנשים.

מאז הקמתה, הלכה מתן והתרחבה. מלבד הסניף המרכזי בירושלים, הוקמו סניפים נוספים בפריסה ארצית: ברעננה, בית שמש, חשמונאים, זיכרון יעקב, נתניה, מודיעין, באר שבע ורחובות. מתן יצרה תכניות בית מדרש מתקדמות וחדשניות המשפיעות על העולם היהודי, בישראל ומחוצה לה. בנוסף, נוסדו במתן תכניות קהילתיות שונות, המפיצות את לימוד התורה מעבר ל'חומות בית המדרש' ומנגישות אותו לציבור הרחב על כל גווניו, כאשר המכנה המשותף לכולם הוא הצמא ללימוד התורה, ומקצועותיה השונים.

במהלך השנים זכתה מלכה במספר פרסים נכבדים, ביניהם: פרס "נשות הדסה" על עבודתה החשובה בלימודי יהדות מתקדמים (2002); תואר דוקטור לשם כבוד מטעם "ישיבה יוניברסיטי" על הישגי חייה בהוראת תורה לנשים, עלייה וחינוך (2006); אשת השנה של נשות אמונה (2008) ופרס "בוני ציון" לעולים מארצות דוברות אנגלית התורמים תרומה משמעותית למדינת ישראל (2014).

לרבנית מלכה בינה ובעלה, הרב אהרן בינה, ראש ישיבת נתיב אריה, יש חמישה ילדים ונכדים רבים.

בשנת 1993 הקימה אשרה את מתן השרון ברעננה, תוך זיהוי הצורך והצימאון לכך מצד תושבות העיר. אחד היעדים המרכזיים של מתן השרון הוא לפנות לקהילה ולתת מענה לכל פונה. ואכן, מאז ועד היום, משתתפות בשיעורים אלו נשים רבות מכל גווני הקשת החברתית, ומוצאות מקום להעשיר את עולמן וידיעותיהן ביהדות.

כפי שצפתה אשרה, מתן השרון הסתעף לאזורים רבים בארץ, וממנו נוסדו שלוחות בערים שונות: זיכרון יעקב, כוכב יאיר, חשמונאים, נתניה, פתח תקווה, רחובות ועוד.

בשנת 1994, מתוך היענות לפניות הציבור וצרכי הקהילה, ייסדה אשרה תוכנית בת מצווה – "האישה היהודית לדורותיה", במטרה להעניק משמעות עמוקה יותר לשנת בת המצווה. הצלחתה של התוכנית וההד שיצא לה הביאו להתפשטותה המהירה בכל הארץ ולהמשך פיתוחה. בשנת 2004 חצתה התוכנית את האוקיינוס ומאז היא נלמדת בתפוצות ביותר מ-80 קהילות.

בשנת 2016 הקימה אשרה את תוכנית "מורות להלכה" - תוכנית חדשנית במתן השרון. התוכנית מכשירה נשים להיות מנהיגות בקהילה, ומשיבות הלכה בהלכות טהרת המשפחה ובשאלות העולות במעגל החיים (מלידה עד אבלות). במקביל להעמקה בצד ההלכתי, רוכשות המשתתפות בתוכנית כלים רפואיים ופסיכולוגיים המשיקים לנושאים אלו, המסייעים להעמקת ההבנה ולשיפור רמת הייעוץ. התוכנית יחידה במינה, הן מבחינת ההיקף ועומק הנושאים הנלמדים בה והן מבחינת מיקום הלימוד, במרכז הארץ, אזור שבו קיים ביקוש רב ללימודי הלכה מסוג זה.

במקביל, מנהלת אשרה את להקת "גוונא", משמשת כסגנית יו"ר המועצה הדתית רעננה, ומרצה מבוקשת ברחבי הארץ ובעולם. אשרה נשואה לרב צבי קורן (רב קהילת "כינור דוד" ברעננה, ורב תיכון אמי"ת רננים ברעננה), ועמו היא מגדלת את ארבעת ילדיהם.

שרה רעננערט נולדה בוורשה בשנת 1902, והיגרה לארה"ב כילדה צעירה. היא גדלה במזרח פלטבוש שבניו-יורק. כבר מגיל צעיר כונתה שרה בתואר "מלאך" בזכות מסירותה לקהילה, תבונתה הרבה, ועיסוקה הרב בגמילות חסדים. תכונות אלה המשיכו לפאר אותה לכל אורך חייה, וממשיכים להתקיים במשפחתה עד היום.

איירה ליאון רעננערט, בנה של שרה, מתאר את אמו כמודל של אהבה, שהנתינה לאחרים גרמה לה שמחה מרובה. הוא מספר בערגה על הבית החם והפתוח שבו גדל, בית מלא באור תורה ויהדות. ערכים אלה, שנובעים מהלב, הם צור מחצבתם של צאצאיה של שרה. איירה ואינגה רעננערט הם עמודי תווך ואנשי חזון של קהילות רבות בארץ ובעולם. תמיכתם הנלהבת ופועלם הרב לחיזוק מטרות יהודיות רבות, ולחיזוק לימוד התורה, ללא לאות, ניכר דרך מסירותם לעולם הישיבות, לבתי המדרש לנשים ולמרכזי לימוד התורה. בתרומותיהם נבנו מקוואות רבים ובתי כנסת בכל רחבי הארץ, ונכתבו ספרי תורה רבים אשר נתרמו לקהילות שונות מכל קשת החברה היהודית. אינגה רעננערט מקדישה זמן ומאמצים רבים לטווח נרחב של מטרות יהודיות בארץ ובארה"ב. אנו במתן אסירי תודה על האמון והעידוד שהיא מעניקה ללימוד תורה מעמיק לנשים; היא מניעה ומאתגרת אותנו להגביה את הרף ולהשיג יותר.

הערכים שחרטה שרה רעננערט על דגלה עוברים מדור לדור. חייהם של נכדיה, תמרה (תמי), יונינה (נינה) וארי, וניניה, מיה, אלכסנדרה, בצלאל, גבריאלה, אליענה, יהושע, כלב, ישעיהו ושמואל, מושתתים על התורה והמסורת היהודית, תוך מסירות רבה למטרות יהודיות.

נכדותיה של שרה, תמי ונינה, היו בין הנשים הראשונות שלמדו עם מלכה בינה בקיץ 1998, עוד לפני ייסוד המכון התורני לנשים. קבוצה זו הייתה הכוח המניע מאחורי ייסוד מתן ירושלים ומקור הדחף להתפתחותו – עד להיותו כיום מוסד מוביל ללימוד תורה לנשים.

החלום של מתן הוא להמשיך במציאת דרכי התמודדות עם הצרכים והאתגרים הניצבים לפתחנו, על ידי לימוד תורה חלוצי, קידום וחיזוק תלמידות חכמים ומנהיגות. זכרה של שרה, ושל הערכים שבהם דגלה, מעודדים אותנו להמשיך ולפעול לקידום מטרות אלה.

זיכרונה של מינדי חרוט בדמיוננו כמעיין - טהור, רגוע, עדין ומחייה. במינדי היתה שלווה יוצאת דופן שאפשרה לה לסנן את רעש החיים המודרניים, לדבוק בעיקר וללטשו. נראה היה, כי מינדי ידעה לשמוח בתמצית החיים - אורח חיים מיטיב, חיפוש רוחני ומשפחה. לאורך חייה, בתקופות שונות ובמקומות שונים, הייתה מינדי שותפה בפעילויות קהילתיות רבות, וקיימה קשרים חברתיים מסועפים ומגוונים. לימים כאשר נזקקה להחלים ולהבריא, היא בחרה באופן בהיר ומודע לסגת מהעולם הקצבי והמהיר אל תוך ביתה. שם יכולה הייתה להתמקד בבריאותה ובמשפחתה הנפלאה - דיוויד, סשה, קרן, איתי, יעל ונעם. בני משפחה וחברים שהגיעו לביתה התקבלו תמיד בחום והרגישו כי קדושה שורה במרחב שבין קירות ביתה. השהות עם מינדי בביתה הייתה תמיד ממלאת ומעשירה. היה זה מקום שבו החשוב - חשוב באמת.

מינדי נחנה בחדות אבחנה. היא הייתה רגישה לטבעו ולמזגו של כל ילד, ואפשרה לכל אחד להתפתח באופן המתאים לו. היא הייתה קשובה לגמרי - אך לא מכבידה. לפעמים אף בחרה באיפוק, תגובה שלעיתים היא הקשה מכולן.

נראה היה, כי עבור מינדי כל יום היה חדש ורענן. היא ראתה אנשים גדלים ומתפתחים תמיד, אפילו בבגרותם. היתה בה מזיגה של בטחון עצמי ושל צניעות, הייתה לה מודעות לידיעותיה, ולכך שלמחרת אולי תדע יותר, או תדע אחרת. הפתיחות ללמוד עוד ולגלות נקודות מבט חדשות, הידיעה כי מה שנראה אתמול כך, אולי ייראה היום שונה, היו כה ניכרים בהתנהלותה, עד כי אילו היתה מעלה את הדברים על הנייר - לא היה בכך צורך.

מינדי חיה כפי שהאמינה, במודעות, במוסריות, בנדיבות, ובקבלה מלאה של הזולת, על אף מגרעותיו, מתוך אמונה שאף מגרעותינו הן חלק ממי שאנחנו. השלמות והמלאות של מי שהייתה, והטוהר והדבקות האמתית בדרך החיים שבחרה, נצחיים כמימיו הנובעים של מעיין.