דבר תורה לראש חודש אדר א’

היום נפתח חודש חריג בלוח השנה היהודי: חודש אדר א’. הואיל וזו שנה מעוברת, חג הפורים נחגג השנה רק באדר ב’. עם זאת, בבבלי מגילה ו’ ב, יש התייחסות גם לחשיבות של התאריכים יד ו-טו באדר א’, שקרויים ‘פורים קטן’ ו’שושן פורים קטן’.

השנה פורים קטן חל בפרשת תצווה, והשניים אף חולקים נושא משותף: דגש על הבגד. חג הפורים עוסק בהסתתרות, במסכות ותחפושות, שבדרך כלל מזוהים עם קלות דעת. לעומת זאת, חכמי התלמוד והמדרש מראים כיצד הבגד – הן במגילה והן במקרא כולו – הוא לא רק כלי אסתטי. הבגד משמש לעיתים כזָרָז, וכצוהר שמשקף את המצב הרוחני של האדם.

במגילת אסתר, בגדי מרדכי מסמלים את המעמד והגורל של העם היהודי בפרס. אחרי שהמן גוזר להשמיד את יהודי פרס, מרדכי קורע את בגדיו, ולובש שק ואפר (אסתר ד’ א). לקראת סיום המגילה, מרדכי לובש בגדי מלכות, לאחר שהובטחה הצלת עמו מהגזירה (אסתר ח’ טו). לחילופין, אסתר נבדלת מעמה, ומהאיום הרוחני והפיסי שבפניו הם ניצבים. היא שולחת בגדים למרדכי כדי לנסות ולשדל אותו להסיר את שקו מעליו. אך ברגע שאסתר מקבלת עליה את גורלה כמושיעה של יהודי פרס, היא ‘לובשת מלכות’. חז”ל רואים בהחלפת הבגדים כאן השתקפות של שינוי רוחני:

אֶסְתֵּר — דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת״, בִּגְדֵי מַלְכוּת מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא שֶׁלְּבָשַׁתָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (בבלי מגילה י”ד ב)

לעומת זאת, הפעם הראשונה שבה מתואר מצב של עירום הוא דווקא בתגובה לחטא. אדם וחוה אוכלים מעץ הדעת, וכתוצאה מכך הם לפתע מודעים לעובדה שהם ערומים. מפרש רש”י שהתיאור של המצב החיצוני שלהם הוא למעשה השתקפות של מצבם הרוחני-פנימי. בפסוק מתואר: “וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת” (בראשית ג’ ז). רש”י מפרש על פי המדרש:

“וידעו כי עירומים הם” – אף הסומא יודע כשהוא ערום אלא מהו וידעו כי עירומים הם מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה.

אדם וחוה מיד מכסים את עצמם בעלה תאנה. העירום מתפרש כסימן לעבירה על מצוות הא-ל, ומעיד על בושה וחולשה. עם זאת, הבגד הראשון נוצר דווקא על ידי הקב”ה, שמלביש את אדם וחוה בכתנות עור – לפני שהוא מגרש אותם מגן עדן. במדרש (פרקי דרבי אליעזר כד) נאמר שכתנות העור עברו מדור לדור, ושהיה בהם הכוח להשפיע על הסביבה שלהם לטובה או לרעה. לפי מסורת מדרשית אחת, כתנות העור הגיעו לנח ולבניו, לנמרוד הרשע, ולעשיו – והם השתמשו בכתנות כדי להשליט כוח וסמכות. על פי גרסה חיובית יותר של המדרש, הכתנות שניתנו לאדם וחוה עברו דרך נח לאבות והתגלגלו והפכו לבגדי הכהן הגדול (תנחומא [בובר] תולדות יב).

נראה מהסיפור של אדם וחוה שהעירום מסמל העדר אמונה או העדר התנהגות נאותה, ושלבגד עשויה להיות השפעה על הלובש ועל סביבתו. סוגי הבגדים במגילת אסתר מייצגים עמדה רוחנית פנימית: אבלות, מנהיגות, כוח – ואף הסתרה של זהות או מעמד.

ניתן לעמוד על היבט נוסף של משמעות הבגד במקרא מפרשיית בגדי הכהונה. פרשת תצווה מתמקדת בבגדים באופן מיוחד. בגדי הכהנים מתוארים לפרטי-פרטים, ובפרט בגדי הכהן הגדול:

וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת: וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי: וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ: חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט, וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי (שמות כ”ח ב-ד)

מדוע בגדי הכהן הגדול זוכים לפירוט גדול כל כך? הכהן הגדול הרי מופקד על ההנהגה הדתית של העם – האם לא מפתיע בהקשר זה להדגיש כל כך את המעטפת החומרית שסביבו? המדרש מוסיף נדבך נוסף לתפקיד בגדי הכהונה:

וְאֵת הַבְּגָדִים: אָמַר רַבִּי סִימוֹן כְּשֵׁם שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִים כָּךְ הַבְּגָדִים מְכַפְּרִים (ויקרא רבה י’ ו)

על פי המדרש, לבישת הבגדים משפיעה ישירות על עבודת הכהן, ומסייעת לו למלא את תפקידו כנציג של עם ישראל. עבודת הכהן כוללת בין היתר טקס החלפת בגדים ולבישת בגדים חדשים, בייחוד בעבודת תרומת הדשן (ויקרא ו’ ג-ד). בהקשר זה, הכתנת קרויה “מִדּוֹ בַד”: חז”ל מפרשים את המילה ‘מִדּוֹ’ – מן השורש מד”ד: ‘על פי מידותיו’, כלומר בגד שהותאם באופן מיוחד למידותיו של הכהן בתוקף עבודתו – בדומה למונח ‘מדים’. הכהנים לבשו מדים לעבודתם: מצופה מהם למלא את תפקידם בהתאם למדי הקודש שמשקפים את מהות מעמדם. בגדי הכהנים מהווים זָרָז לתשומת לב והשראה לקיום זהיר של תפקידם כנציגי עם ישראל בעבודת הקודש.

קשה שלא לחשוב בהקשר זה על מדים מסוג אחר – מדי הצבא של החיילים והחיילות שלנו. בשעה שנקראו להתייצב, הם לבשו את מדי צבא ההגנה לישראל, חדורי מוטיבציה וגאווה גדולה. מדיהם משקפים ללא ספק את מעמדם הרוחני, ויש להם השפעה עליהם ועל הסובבים אותם. חיילינו מרימים את המורל של העם היהודי כולו כסמל של הכוח והחוסן שלנו.

יהי זכר החיילים שנפלו מבורך, ורופא כל בשר יביא רפואה לפצועים וכוח וביטחון לעמו. חודש טוב ומבורך לחיילינו ולכל עם ישראל.