דבר תורה לראש חודש אייר

הלל של יום העצמאות

זו זכות גדולה לכתוב דבר תורה לכבוד חודש אייר. חודש אייר מהווה גשר בין פסח לשבועות, אך אופיו עבר שינוי מהותי בימינו.

בחג הפסח אנו חוגגים את יציאת מצרים. מהו אופיו של גאולה זו, ולאן היא מובילה אותנו? התשובה הבסיסית לשאלה זו טמונה בראשית עשרת הדברות: הקב”ה, שגאלנו מבית עבדים, הוא גם נותן התורה, ותהליך זה הוא ההגדרה הראשונית של הקשר שלנו עם הקב”ה. לכן אנו סופרים את העומר בין חג הפסח לחג השבועות.

יציאת מצרים העניקה לנו גם את חוויית המיידיות ביחס לקשר עם הקב”ה. בהגדה מתוארים ‘מוראים גדולים’ בהקשר של גילויי השכינה של יציאת מצרים.[1] הגאולה מגיעה לכדי השלמה רק בבניית המשכן.[2] מעגל המועדים מסתיים בראש השנה, יום הכיפורים, וסוכות, שבהם גילוי השכינה מגיע לשיא.

התורה מסכמת את התיאור של יציאת מצרים בהבטחה שבני ישראל ייכנסו לארץ ישראל.[3]  בארץ המובטחת עתיד עם ישראל לייצר חברה של קיום תורה ומצוות, שמלווה לא רק בתחושת הגאולה, אלא גם בזיכרון כאב הגלות, שמנחה אותנו לנהוג בגרים בהגינות ובחסד.[4] הפוטנציאל לגאולה ולגילוי שכינה בקרבנו תלוי בהתנהגות מוסרית.[5]

פתאום, במאה ה-20, בתוך דפוסי הגאולה הטמונים בתקופה שבין פסח לשבועות, התחדשו יום הזיכרון, יום העצמאות ויום ירושלים. הקמת מדינת ישראל מכילה בתוכה את הזיכרון והחוויה של הטראומה. זוהי שיבה הביתה: פיזית לארץ ישראל ורוחנית לפוטנציאל שנוצר על ידי יציאת מצרים ומתן תורה.

יום העצמאות ויום ירושלים יצרו הזדמנויות חדשות לאמירת הלל ללוח השנה היהודי.[6] על פי הגמרא, הנביאים תיקנו את אמירת ההלל גם באירועים מתחדשים, בכל תקופה שבה ייגאל עם ישראל מכל צרה שלא תבוא עליהם.[7]

עם זאת, חכמים תיקנו את אמירת ההלל בחנוכה אך לא בפורים. כיום, כשאנו אומרים הלל ביום העצמאות אנו ממשיכים את המסורת של חנוכה. מדוע דין יום העצמאות דומה לחנוכה, שבו גומרים את ההלל, ולא לפורים, שבו אין אומרים הלל? בגמרא מובאות שלוש סיבות שבגללן אין אומרים הלל בפורים: ראשית, נס הפורים התרחש בגלות; שנית, קריאת המגילה מחליפה את הצורך בהלל; ושלישית, בסיום נס הפורים לא השתנה מעמדם של ישראל, שנותרו ‘עבדי אחשוורוש.’[8]

שלוש התופעות שמובאות בגמרא מבחינות בין חנוכה ופורים: ניסי החנוכה התרחשו בארץ ישראל; בחנוכה התקינו לגמור את ההלל; ובאופן המשמעותי ביותר, גאולת פורים הסתיימה כאשר נותרנו עבדי אחשוורוש: ההצלה לא הובילה לגאולה שלמה של מציאות חדשה. הזהות שלנו לא השתנתה באופן יסודי. אין בפורים יסוד שמזכיר אפילו במעט את המעבר מעבדות לחירות, כמו בחג הפסח. מאידך, בחנוכה אנו חוגגים את השתנות המציאות עצמה: את החירות לעבוד את הקדוש ברוך הוא, השיבה לבית המקדש, והתוויית דרך לעצמאות לאומית.

ההבדלים בין פורים וחנוכה שנוגעים לאמירת ההלל רלוונטיים גם לגבי יום העצמאות. כמובן, האירועים שנחגגים ביום העצמאות התרחשו בארץ ישראל, ואין ביום זה ליטורגיה חלופית כמו קריאת המגילה. אך חשובה מכך היא העובדה שהקמת מדינת ישראל היוותה לא רק הצלה של עם ישראל באותו דור,  אלא גם שינוי מציאות מהותי במעמד ובפוטנציאל של העם היהודי. הקמת המדינה אפשרה יישום של ערכי התורה בסוגיות מדיניות, כלכליות, רפואיות, ועוד, ושאיפה לקידוש השם דרך חיי תורה ומצוות בארץ המובטחת. עבודת השם הפרטית שלנו דרשה איזון משתנה בין מחויבות אישית וקהילתית. לידת מדינת ישראל העצימה את הפרט בתוך הציבור, והוסיפה משמעות לחיינו.

אמירת הלל ביום העצמאות מכוונת את הגדרת גאולת יום העצמאות: היא מאתגרת אותנו ודורשת מאיתנו לממש את הפוטנציאל שנוצר בהזדמנות המופלאה שניתנה לנו לפני 77 שנים. יום העצמאות גם מחדש את החוויה של ההלל עצמו: בתקופות הקשות הפסוקים מהדהדים באופן חדש ואחר את חיינו.

אוסף הפסוקים בתהלים קיא–קיח שנקראים כהלל הוא תופעה ספרותית מורכבת. ההלל נפתח במזמור שמציג מבט רחב מאוד על המציאות. הקב”ה “יורד” ממקום שבתו במרומים כדי “לראות” ולדאוג לברואיו בשמים ובארץ, וכל יצירי-כפיו נקראים לעובדו. המזמור השני מסיט את המבט אל עבר עם ישראל, בתיאור פואטי של יציאת מצרים, מתן תורה, והמסע במדבר. בהמשך פרקי ההלל מתארים את הכאב העמוק והפחד לצד ההתעלות וההודיה לקב”ה. לעיתים הפסוקים מתייחסים לעבר ולעתיד , בתפילה לישועה או בהודיה שכרוכים לעיתים יחד: “אפפוני חבלי מוות ומצרי שאול מצאוני … ובשם ה’ אקרא, אנא ה’ מלטה נפשי”.[9]

הטלטלה של כאב ואושר, ייאוש ותקווה, של התפקידים שלנו ותפקידו של הקב”ה – קוראת לנו מתוך דפי הסידור ומתוך חיינו. ביום העצמאות הפסוקים מהדהדים במשמעות שונה ומתחדשת:

אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה.

מאת ה’ היתה זאת, היא נפלאת בעינינו.

זה היום עשה ה’, נגילה ונשמחה בו.

אנא ה’ הושיעה נא. אנא ה’ הצליחה נא.[10]

מתוך הכרת התודה שלנו, אנו גם זועקים: ‘הושיעה נא’: הושע את אלה שסובלים בקרבנו ואת כל אלה שעדיין נמצאים בסכנה. השב נא את החטופים, כדי שנוכל לחגוג כולנו יחד את יום העצמאות. אנא ה’, עזור לנו לפעול בחכמה ובהצלחה.

 

[1]  עי’ רש”י, שמות ט”ו ב.

[2] הקדמת הרמב”ן לפירושו לספר שמות. עי’ שמות כ”ט מו.

[3] שמות ו’ ח.

[4] עי’ לדוגמא שמות כ”ב ב, כ”ג ט, יב; ויקרא י”ט ט, לג-לד, כ”ד כב, כ”ה, ג; דברים כ”ד יז-כא, כ”ז יט.

[5] עי’ לדוגמא שמות א’ יז, במדבר ל”ה לג-לד.

[6] פה אתמקד ביום העצמאות בלבד. יום ירושלים דורש התייחסות נפרדת.

[7] פסחים קיז, א.

[8] מגילה יד, א.

[9]   תהלים קט”ז ג-ד.

[10] תהלים קי”ח כב-כה.