דבר תורה לראש חודש חשוון - מתן - מכון תורני לנשים
מתן
חזרה למתן מקוון

דבר תורה לראש חודש חשוון

ד”ר שולמית להמן

עין טובה כגואלת המציאות בדברי הרב חרל”פ ורבו – הרב קוק

הקדמה 

הימים הנוראים מותירים אותנו עם ציפיות מוגברות ביחס לעצמינו, ביחס לחיים וביחס לסובבים אותנו. ציפיות גבוהות גורמות לדחיפה פנימית לשינוי, להתנערות ולהתפתחות, אך גם לתסכול.  ציפיות מעמידות אותנו מול פערים בין הרצוי למצוי ויש בכך כאב. גם ההתמקדות בחסרונותינו באופן מוגבר בימים אלה מותירה אותנו עם חולשה.

מי שהטיב לתאר דינמיקות נפשיות סביב תהליך התשובה הוא הרב קוק בספר אורות התשובה.[1]

אחד הנושאים המתוארים ב’אורות התשובה’, הוא החולשה הפנימית שמצטרפת לתהליך התשובה, הן מבחינת האינטנסיביות המאומצת של העבודה עם כוח הרצון, והן בשל הסלידה מהרע העצמי.

חולשה זו לא מדלגת על שום אדם לדבריו, ואף הגיבור שבגיבורים לא פטור ממפגש עם התשישות שמותיר מסע התשובה.

“התשובה וכל ההליכות המעשיות שלה, עם הרוח הכללית השולטת בעיקרה בימים המיוחדים לתשובה, עם גודל התועלת שלה לזכך את הנפשות, לעדן את הרוח ולטהר את המעשים מכיעורם – היא מוכרחת להיות סופנת עמה איזו חולשה, שלא נמלט ממנה אפילו הגיבור שבגיבורים.

כשמקמצים את הרצון, כשכופפים את עוז החיים על ידי הסלידה הפנימית והנטיה לשוב מכל חטא, מתקמץ גם כן הרצון של הטוב, ועוז החיים הטהורים מתחלש גם הוא.

נמצא, האדם סובל מטהרתו המוסרית חולשה.. ה[מ]חלישה את הכוח החי הבריא שבו..                                             הרב קוק, אורות התשובה, פרק ט. י.

בהמשך לאותה פסקה הרב קוק מתאר את חג הסוכות כחג שמטרתו לחזק את כוח הרצון לקראת ימי השנה מחד, ומאידך, כחג הנותן מענה לטיפוח “חדוות הנפש” ו”עוז החיים” חיזוק שני מרכיבים אלה אל מול החולשה שנחלשה הנפש בימי התשובה הוא חיוני, על מנת שהחזרה למסלול אחרי הימים הנוראים תהיה במיטבה.

“על כן ימים של שמחת קודש, של חדות הנפש, לקומם את הרצון הטוב ועוז החיים הטהור, אז תהיה התשובה שלמה”.

כשם שחג הסוכות מגשר ומתווך בין הימים הנוראים לשגרת השנה. כך דבריי, מנסים לגשר בין הרצון והתקווה שגובשו בימים הנוראים לבין ימות השנה והחיים בכלל.

תלמידו הקרוב של הרב קוק מימיו הראשונים בארץ, הרב חרל”פ, ששימש כראש ישיבת מרכז הרב, והיה תלמיד חבר קרוב לרב קוק אף ברגעיו האחרונים,[2] מתאר את הסלידה שלנו מהרע – כ’המלכה’ של הרע. כהסכמה להניח את הרע בקידמת הבמה התודעתית תוך הגדלת כוחו של הרע מרוב שאנו חוששים ממנו. על אף חינוכו הירושלמי המדקדק בפגמי נפש, הוא, יוצא תגר, בעקבות רבו, נגד תוצאות התפיסה שאחוזה במלחמה נגד הרע.[3] בדברי שניהם עולה סינכרון מפתיע בין מגמות חיוביות [סלידה מהרע, הרצון לתשובה] לבין מגמות שליליות [‘המלכת הרע’, היחלשות הנפש בשל מאמץ התשובה].

הרב חרל”פ, בהמשך לתפיסות קבליות, מרחיב על מערכת היחסים בין הרע והטוב. הוא מלמד כי ל’רע’ יש תפקיד. דבריו נסמכים על תפיסת מערכת היחסים בין תכלית האור לבין האמצעים המאפשרים את הימצאות האור. כל ‘אור’ צריך ‘נרתיק’, מיכל, כלי – כדי שהאור יוכל להיראות ולצאת אל הפועל. כאשר הנרתיק אינו עושה את מלאכתו נאמנה – שם נוצר הרע, נסביר:

אפשר לדמות מערכת יחסים בין האור ללבושו בדומה למערכת היחסים בין האדם ללבושו. אדם נזקק ללבוש. הלבוש יכול להקרין את אור האדם ובכך הלבוש הוא המשך מועיל לאור האדם. הלבוש יכול לבטא את המגע ואת המסר של האדם לעולם, דרך עדינות הלבוש או דווקא דרך הנועזות של הלבוש. כמו לבוש מחאה והתרסה [ME TOO].[4] לבוש יכול לבטא באופן מלא תפקיד של אדם: כמו לבוש הרופא, השוטר, החייל. הלבוש כאמצעי, יכול לתאר היטב את המסר של אור האדם, ככל שהוא תואם ומקדם את המטרה של האדם, ואת האור שהוא רוצה להשפיע בעולם. לעומת זאת הלבוש יכול לטשטש את אור האדם. אנו נופתע אם נראה אישיות חשובה המהלכת בבגדים בלויים, בטכס חשוב. במקרה זה, הלבוש אינו מועיל לאור האדם ולהשפעתו המיטבית.

מתן “עטיפה חומרית” המספקת כיסוי, הגנה, ואפשרות שרידות להוויות רוחניות בתנאי העולם הזה, היא דינמיקה המתרחשת כל העת. כל הוויה רוחנית חדשה, אשר באה במגע עם המציאות חייבת לקבל את החוקיות של העולם הזה. לכן ההוויות הרוחניות שמחדשות את העולם ונחשפות, נאלצות להתעטף ולעטות “תלבושת” שיש בה תנועה מתמדת בין התעבות להזדככות .[5]

אפשר לדמות את מערכת היחסים בין התחדשות האור לבין התחדשות מעטפת האור, להתחדשות של שיטות חינוכיות. ההתחדשות של שיטה חינוכית חדשה היא לידה של אור חדש, שנזקק לפרקטיקה, לחוקיות, לצידוק, ולהצלחה. ניסוי ותהיה של השיטה החדשה מעמיק ומשנה את הפרקטיקה שלה וחוקיה. דהיינו הלבוש משתנה. התיאוריה מתהדקת ומזדככת. גם פה, אור השיטה החינוכית יצמח לטובה ככל שיתנהל עם תנועה מתמידה בין התעבות הלבוש לבין הזדככותו בין הרחבת התיאוריה לבין זיכוך היישומים. אם היישומים אינם לבוש הולם לתיאוריה לבוש זה אינו מיטיב עם התיאוריה והלבוש הופך להיות ‘רע’.

לכן, הרב חרל”פ טוען כי הרע אינו רע בזכות עצמו אלא הוא רע כאשר הוא חורג מהנאמנות שלו לתפקידו בשירות האור. כאשר האמצעי לא נאמן לאור אותו הוא בא לייצג הוא יוצר שיבוש. בדומה למצב בו הורים, שנועדו להיות אמצעי לדור הבא, מתעללים בילדיהם. או כמו מעילה של הגזבר, בכספים הנמצאים תחת אחריותו. הגזבר הוא אמצעי להרבות אור של רווחה כלכלית ואילו מעילתו משבשת את היחסים בין האמצעי לאור המבוקש. דוגמה רלוונטית נוספת בדורינו, היא הדיון מיהו האור ומהו האמצעי ביחסים שבין הכנסת לבית המשפט, בין המנהיגים לבין העיתונאים וכו’.

דוגמאות אלה הן קצה קרחון למצבים מכאיבים בהם חל שיבוש בין האור, לבין האמצעי והכלי אשר מוציא לפועל את האור של התכלית. דינמיקה זו מוסברת בקלות לשון בחסידות חב”ד: רע הוא טוב שאינו נמצא במקומו.

אם כן, גישה זו ממקמת את האור במרכז ההוויה ואת הרע – כשיבוש במערכת ההוצאה לפועל של האור. מערכת יחסים מיטיבה בין אור לכלי תקרא בלשון מקובלים אור ונרתיק, אור ולבוש, אור וכלי. בעוד מערכת היחסים משובשת תקרא אור וקליפה.

ברור אם כן למה הרב חרל”פ משדל את קוראיו, לתור אחרי האור החבוי בכל תופעה שנדמית כרעה.

יש חשיבות רבה לאירגון השיבוש שחל במערכת היחסים בין האור לבין הכלים-האמצעים-המתווכים את אותו אור לעולם.

בפיסקה שלפנינו מתואר מצב שלילי הקרוי כאן ‘התפרצות’, הרב חרל”פ משדל לראות גם בתוך תופעה שכזו אור ושורש בקדושה. וטוען כי לולא היה בתופעה אור, התופעה לא היתה מתקיימת.  רק בשל הלבוש החומרי המשובש, איננו מזהים את האור, את השורש בקדושה. בסוף הפיסקה הרב חרל”פ מציין שחשיפת האור גם מונעת את המשך התפשטות הרע.

כל התפרצות שישנה בישראל יש לה שורש בקדושה [אור], שלרגלי ירידתו לעולם הזה מתגשם ונעשה חומרי, ומכאן באה ההתפרצות, אבל בלא השורש הזה לא היתה באה שום התפרצות. דבר זה נוהג בכלל ובפרט, בצבור וביחיד. ואם פה ושם נראית איזו התפרצות, יש לחתור אחרי השורש ולמצוא את המכוון שבהתפרצות זו בשורשה העליון, ובזה מונעים בעד ההתפרצות שלא תהיה לה שום התפשטות.

הרב חרל”פ, מעייני הישועה, חלק א פיסקה נ.

הרב חרל”פ קורא לפעולה של זיהוי ה’שורש בקדושה’ מתוך הקליפה – עין טובה. הרב חרל”פ מרבה לדבר על תכונה זו. פעולת העין טובה איננה פעולה מלאכותית, היא מתבססת על ההבנה כי ישנה תנועה מתמדת בין האור והתכסותו, היכולת לזכך את לבושי התופעות החדשות, תמיד יהיה תלוי בעין האנושית, בעין הטובה החודרת לשורש הטוב ואשר בכוחה לארגן נכון יותר את לבוש האור.

על בסיס הנחות אלה, אני מבקשת להעמיק בדינמיקה הפנימית של מבט ב’עין טובה’.

“שימת עין לטובה” היא יישום מעשי של הקדמת דברי לאור דברי רבותינו דהיינו התמקדות בטוב שצפון בתוך תופעות ומלבושיהן.

עין טובה על עצמינו ועל התהליכים הנפשיים שאנו עוברים בימים אלה.

עין טובה על הזולת, עין טובה על התהליכים שעמנו עובר בימים המאתגרים כל כך בתקופתנו.

עין טובה על קבוצות ואג’נדות ששונות מאיתנו בעם שלנו, עין טובה על המציאות ועל החיים.

הרב חרל”פ, ראה בעין הטובה, לא רק התנהלות חברתית או מוסרית.

הרב חרל”פ והרב קוק רבו, ראו בה ניצוץ משיחי. במובן שמשיח אינו רק אישיות היסטורית שתגיע אלינו, ומשיח אינו רק ציון תקופה משיחית, אלא משיח הוא גם התנהגות אישית  שכל אחד יכול לאמץ אותה, וחשוב שיאמץ אותה, וככול שנאמץ אותה, כך יתרבו בעולם ניצוצות משיח, והמציאות תתקדם לעבר גאולתה.

למה הכוונה?

היכולת להאמין בוודאות כי בכל תופעה מאיימת וקשה יש אור  – זוהי אמונה משיחית.

היכולת לזהות את שורש האור בכל תופעה – זוהי התנהגות משיחית.

היכולת לשים בקדמת הבמה התודעתית את האור החבוי, המוסתר, הנשכח בתוך כל תופעה משובשת – זו משיחיות.

כל אלה בנויים על הפנמה עמוקה וקבלה של המציאות שכך היא דרכה, וכך העולם מתפתח ומתקדם.

לכן נדרשת התגייסות מעשית לחלץ אור מלבוש מטשטש ומשובש – זוהי התנהגות משיחית של צדיקים דווקא!

הצדיקים בעלי יכולת ברירת הטוב מתוך הרע, נקראו אצל המקובלים: מבררי הבירורים, והצדיקים שמקדמים בעבודה זו את המשיח נקראו מעלי העולמות.

בפיסקה הבאה הרב קוק מאבחן את ההבדל בין דרגתם של הצדיקים מבררי הבירורים, לבין הצדיקים שהם מעלי העולמות. כל אדם יכול להתעלות לדרגת מבררי הבירורים, ואילו דרגת מעלי העולמות נדירה יותר ומאפיינת רק יחידי עולם: “אור רוח אפינו משיח ה’ זורח בהם”. “עבודתם היא עבודת השבת”, יש בה עונג, ו”אור עולם זורח על ישראל” מעבודתם, דהיינו המגע של צדיקים אלה עם החיים הוא מתוך רוגע ועונג.

ישנן שתי שאיפות אציליות: בירור בירורים, והעלאת עולמות. הראשונה היא מידת כל אדם, ועבודת הצדיקים של הדורות קשורה ברעיון יסודי זה. והשניה היא מידת יחידי עולם, ואבות עולם, שאור רוח אפינו משיח ה’ זורח בהם, מחשבתם קשורה ביסוד עבודתה. עבודת השבת, שהיא מדושנת עונג, היא למעלה מעבודה הראשונה, ואור עולם זורח על ישראל מקדושת העלאת העולמים.                             הרב קוק, ערפילי טוהר, ירושלים: תשמ”ג, עמ’ כ’.

מעניין שהרב קוק מתאר את מעלי העולמות, על ידי הדגשת  אופן ביצוע הפעולה המשיחית שלהם, זו אינה רק הגישה של מעלי העולמות, אלה גם הלבוש של גישת חייהם, המגע שלהם עם המציאות. האופן בו מעלי העולמות פועלים בעולם הוא מדושן בעונג כעבודת השבת, האור זורח מהם, אור משיח ה’, אור עולם זורח על ישראל מקדושת עבודתם.

יחידי הסגולה, מעלי העולמות, אינם מתבוננים על הרע באימה, ולא בחישוק שפתיים, לא בטרוניה ולא בסבל. הם מתבוננים על הרע ורואים אור,[6] עמדת הנפש של חייהם היא עמדת הנפש של מנוחת השבת. המגע שלהם עם החיים הוא מואר.

במקום אחר הרב קוק מדגיש את דרכי השלום בפעולת מעלי העולמות, אף כלפי ה’רע’, דרכם אינה מתוך רצון להכניע באופן בוטה וגס.

“המשיחיות היא רק השלום בין הרע והטוב…לא הכנעת הגסות והכעור כי אם השלמתם על ידי בירור התוכן שלהם… ולא ביטול .

הרב קוק אורות האמונה, ירושלים תשמ”ה, עמ’ 114

ההתעלות של מעלי העולמות על פני מבררי בירורים אינה רק באופן הרך והאיכותי בו הפעולה המשיחית מתבצעת דרכם, ואינה רק בהבדל הכמותי של התחומים הרבים אותם מעלים. אלא יש ביניהם הבדל מהותי הגורס כי כל תחום בחיים הוא אור ללא יוצא מהכלל! דרגתם מתאפיינת בהכרה שלא יתכן תחום בחיים אשר אין לו עילוי ואינו חלק ממהלך ההתקדמות של הקיום: “אם היה דבר אחד בכל המציאות יוצא מכלל שאיפת טובם, כבר היו יורדים לכלל מבררי בירורים”. בשונה ממבררי הבירורים אשר מפרידים בין תחומים ואינם מסוגלים להכיל תודעה משיחית על כל תחום בחיים, מעלי העולמות מכילים מלכתחילה עקרון זה באופן מוחלט על כל נגע ונגע של הקיום [אולי בהתאמה לדימוי החז”לי שמשיח יושב בשערי רומי וחובש פצעים כל העת”].

נשים לב שבפיסקה הבאה, המתייחסת לעניין זה, המילה -כל- מופיעה חמש פעמיים בשלושה משפטים!

“עבודת מעלי העולמים היא עבודת משיח, להבאת גאולה לכל. אם היה דבר אחד בכל המציאות יוצא מכלל שאיפת טובם, כבר היו יורדים לכלל מבררי בירורים. דווקא כשחושקים להאיר את נועם הטוב בכל ממש ולהשביע צחצחות במקור הכל, וסוללים דרכים שזורמים בהם תמיד חיי כל, עבודת עליית העולמים הולכת ומתגברת, כשלהבת העולה מאליה, בלא עמל רוח ונפש כי אם במנוחה ועונג”.            הרב קוק, אורות האמונה, ירושלים תשמ”ה, עמ’ 114

הרב חרל”פ ראה ברב קוק יחיד סגולה המעלה עולמות,[7] אם כן, כשהרב קוק מתאר את התודעה הקיומית של אותם יחידי עולם, מתוכו ומחייו עצמו הוא מתארה. נשים לב שפעולתיו המשיחיות של הרב קוק, היוצרות התאמה נינוחה באופן בו הם חושפים את האור מהקליפה, מתוארות בחשק להאיר את נועם הטוב, בזרימה, בהתגברות טבעית ללא מאמץ, כשלהבת העולה מאליה, במנוחה ובעונג.  זוהי הברכה שלי לקוראים עד כאן, שעמלינו להגביר את הטוב, להגביר את העין הטובה כלפי עצמינו, כלפי זולתינו, בימים מאתגרים אלה,  ילווה במנוחה ובעונג כשלהבת העולה מאליה – הלוואי כולנו נזכה.

[1] שלושת הפרקים הראשונים של הספר נכתב כספר על ידי הרב קוק, המשך הספר נלקט על ידי בנו של הרב קוק מכתבים אחרים.

[2] הרב יעקב משה חרל”פ [ראשי תיבות למילים: חייא ראש ליהודי פולין] חי בין השנים 1883-1951 תרמ”ג-תשי”א בירושלים, נצר למשפחת רבנים מפולין. למד תורה אצל אביו, אצל המהרי”ל דיסקין ואצל צבי מיכל שפירא, נחשב כבעל חריפות מפולפלת, וכבעל כח חידוש והעמקה. הוא נודע בהתלהבות של  קדושה שבאה לידי ביטוי במיוחד בסוכות בו לא מש מסוכתו, בטכס “קריעת ים סוף” ובתפילת נעילה [קפלן צבי, מעייני קדם, ירושלים, תשל”ט, עמ’ 268-260.

[3] דברים אלו של הרב חרל”פ נכתבו כמכתב המסביר את דברי הרב קוק, שמגלה תפיסות גאולה שמתאימות במיוחד להתחדשות הרוחנית בארץ ישראל לאחר שנות גלות חשוכות. דברי הרב חרל”פ פורסמו בשנת תר”פ, וכונסו תחת השם ‘טובים מאורות’ בספר מעייני הישועה. ראו הרב חרל”פ, מעייני הישועה, ירושלים, תשל”ז, עמ’ 3-14.

[4] תנועה חברתית-פמיניסטית-בין-לאומית שיוצאת נגד הטרדות ותקיפות מיניות.סביב הדאגה לחטופות שלנו בעזה, הן הוסיפו לבוש מתריס לעורר את דעת הקהל העולמית.

[5] על עניין זה כשורש הרעיוני של ‘אורות התשובה’, ראו הסברו של הרב סטרליץ, תלמיד נוסף של הרב קוק.  דבריו פורסמו באורות התשובה, אור עציון, תשל”ט, עמ’ קסא-קעב.

[6] כך חיים ברנר תיאר את הרב קוק.

[7] “..במקום יראה חיצונית ופחד מדומה של רוגזה יתירה יומלאו אהבה וחיבה וחסד עולם ושמחת עולמים ונתלמד את עצמינו להכיר ולחבב את כל גרעין הנמצא בעולם בכל מקום שהוא, שבזמן שאהבה האמיתית מתגלמת בתוך הלב אז מתעוררת הרחמנות על כל המעשים ועל כל גרעין טוב, ובחפץ אמת חפיצים לרומם את הכל ולהציל הכל מעמקי שחת, שבדרך הקודש הזה יש לקוות שאנו ננצח את כל העולם כולו. ובזמן הזה רק אחד לנו בזה, אחד היה אברהם גאון עוזינו קדוש ישראל מרן הרב מיפו שליט”א.” הרב חרל”פ, ישלח ממרום – קובץ מכתבים ממרן הרי”מ חרל”פ [עורך: הרב שחור] ירשלים, תשס”ג, עמ 53.

ראו עוד התפעמותו מהצלחות הרב קוק שם עמ’ 46,48,50. ראו על חוויות הרב חרל”פ בהקשר זה, בעיר רחובות, שם עמ’ 43.

ד”ר שולמית להמן

ד”ר שולמית להמן

עמיתה במחזור השלישי של תוכנית כתבוני - במסגרתה היא כותבת ספר בשם 'שופרו של הבעש”ט' - מטרת הספר היא לסלול מסילות ליישומי האחדות והדבקות בתשתית החסידות. לחשוף ולהנגיש את הרעיונות של הבעש”ט לשפה עכשווית, שנותנת כוח ומשמעות. ד”ר שולמית להמן מלמדת מחשבת ישראל שנים רבות, במסגרות שונות. היא תמיד מחפשת דרכים לגעת בנפש ולהעמיק את ההפנמה, כך שבמקביל להוראה ד”ר להמן לימדה שיטות טיפוליות יחודיות וחדשניות שמעשירות את השיעורים ומסייעות לאנשים. בדוקטורט שהיא כתבה באוניברסיטה העברית, הצביעה על מסורות ייחודיות של הבעש”ט שעוברות דווקא דרך משפחתו ולא דרך תלמידיו.