דבר תורה לראש חודש סיון

בחודש סיון אנו מציינים את חג השבועות, חג מתן תורתנו. במדרשים על קבלת תורה ניתן לראות שני תיאורים הפוכים ומנוגדים אלו לאלו. ישנן דרשות המתארות את מתן תורה כיום חתונה, כרגע גדול של אהבה וחסד, המתארים את כניסת עם ישראל לברית עם הקב”ה מרצון חופשי, מתוך קבלה שלמה ומבחירה.

צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ – אומר המדרש יום חתונתו זהו יום מתן תורה.

מן הצד השני נמצאות הדרשות המתארות אירוע קשה, שנעשה בכפייה ללא בחירה כלל, כפי שמתואר במכילתא:

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה הקב”ה עליהם את ההר כגיגית ואמר אם מקבלין אתם עליכם את התורה מוטב ואם לאו כאן תהא קבורתכם. באותה שעה געו כולם ושפכו לבם כמים בתשובה ואמרו כל אשר דבר ה’ נעשה ונשמע. אמר הקב”ה: ערבים אני צריך. אמרו: הרי שמים וארץ יערבונו. אמר להן: בטילין הן. אמרו: אבותינו יערבונו. אמר להן: עסיקין הן. אמרו: בנינו יערבונו. אמר: הרי ערבים טובים. וכן הוא אומר: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ואומר: ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני.

לא רק שאירוע מתן התורה היה בכפייה, אלא שכל הדורות כולם, נולדים ערבים ומחוייבים לאותה ברית עוד בטרם הולדתנו.

בחייו אדם מכיר וחי בשני סוגי מערכות קשרים: בקשרים בחיריים, כלומר קשרים שהאדם בחר בהם: כחברים טובים. ידידים, וכמובן קשר ברית בין איש לאישה. וקשרים שאינם בחיריים ואינם תלויים ברצוננו ובבחירותינו: כקשר בין אחים, ובין הורים לילדים.

בקשר בחירי, יש עוצמה, רצון ואהבה, אך מצד שני, מעצם הגדרתו, קשר בחירי הוא מותנה. כל עוד שני הצדדים מעוניינים ורוצים, הקשר קיים, אך בכל עת מונחת גם האפשרות האחרת.
אם נתאר את הקשר בין העם לאלוקיו כקשר בחירי, מאליה תעלה השאלה: מה יקרה אם נבחר בשלב כלשהו אחרת? או אם חלילה נחטא, האם הברית תתבטל? או אם יגיע דור ונגיד שאין חפצנו עוד בברית הזאת? האם היא תוכל להתבטל? אלו מחשבות מערערות, שהיו כלי בידי צוררנו מן הגויים במהלך שנות היסטוריה רבות.

לעומת זאת בקשר שאינו בחירי, כמו קשרי המשפחה, יש נצחיות. לעולם אי אפשר להתגרש מאח, מהורה, מילד. אמנם, לא תמיד ולא בכל עת חל על הקשר הזה, חסד האהבה. לעתים מדובר במערכות קשרים סבוכות הכוללות כעס, ואפילו נתק. ועדיין, על כורחך אתה נולד וקשור למי שמעולם לא בחרת ברצון חופשי להיות קשור אליו.

יש בתיאור הכפול של מעמד הר סיני את שני רובדי הקשר. מצד אחד מתואר קשר בכפייה, קשר שאינו בחירי. “כפה עליהם הר כגיגית” זו אולי לא הדרך בה היינו רוצים לצייר עבורנו את רגע קבלת התורה. ובכל זאת, יש בתיאור הזה עדות על כך שמתן התורה הוא הכרחי. שהוא לא קשור בשאלה אם נרצה או לא נרצה, אבל מתוקף כך, גם לא קשור בשאלה אם נחטא, ונכעיס, או לא. זה קשר נצחי. ויש בדבר הזה עצמו, חוזק וביטחון. זה לא אומר שתמיד תהיה אהבה. אבל תמיד נהיה קשורים.

אמנם, אנו מבקשים יותר מזה. אנחנו מבקשים שתהיה בחירה בתוך כל זה. שתהיה אהבה. שנרצה אלו באלו, ישראל בתורה והתורה בישראל. ישראל בקדוש ברוך הוא, והקב”ה בישראל. שתשרה אהבה בנו בעת שנלמד ונקיים תורה. ואת כל זה מתארים המדרשים היפים המדמים את מתן תורה לחופה בה הכלה והחתן מגיעים מתוך רצון וכמיהה זה לזו, אהבה וחסד. כך ניתן להבין את דרשות חז”ל על מגילת אסתר “הדור קיבלוה בימי אחשורוש”, היה רגע בהיסטוריה שקיבלנו על עצמנו ברצון ובבחירה, את מה שקיבלנו כהכרח ללא בחירה. אנחנו רוצים גם וגם.

הולדתו של דוד – בחירה והכרח

ניתן לראות עניין זה של הפנים הכפולות: הבחירה וההכרח, גם בנוגע לשאלת ייחוסו של דוד במגילה. אנו קוראים במגילה תיאור כפול להולדת דוד. תיאור אחד- ארוך ורך, מלא בדמויות נשיות אשר מתוך כאב, חוסר ואובדן, עושות חסד ונענות לחסד, ובבחירתן המודעת והמסורה, מביאות להולדת בן לרות, מי שתהיה אמה של מלכות.

ולאחר כל הסיפור הזה מגיעים מספר פסוקים כסיכום, ובהם רשימה גניאולוגית גברית מסודרת, שאין בה זכר לכל הסיפור שקראנו במגילה. הרשימה מתחילה הרחק הרחק, דורות רבים לפני סיפורנו. אב הוליד בן, שהפך לאב והוליד בן. “פרץ הוליד את חצרון וחצרון הוליד את רם… ובעז הולד את עובד, ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד”

סיפור הולדתו של דוד הוא סיפור כפול. ראשית מופיע סיפורה של רות שהוא סיפור של בחירה ושל אהבה. והוא מכיל בחירות שלא מוכרחות כלל. בכל צעד ובכל צומת דרכים, אנו תוהים, מה יקרה ואם יקרה. בכל רגע ניתן היה גם להסב עורף וללכת לאחור, כעורפה. זהו תיאור קשר של אהבה והוא משוך חסד. יש בו להט ועוצמה והוא חזק בדיוק משום כך. הפסוק: כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי הוא תמצית קבלת תורה מרצון.

אך ישנו גם הסיפור המסיים את המגילה: סיפור של קשר שאינו תלוי בבחירה, שהוא מובטח. שזה קשר פחות מלהיב ואין בו בחירה. אבל הוא חזק דוקא משום כך. כמו קשר בין אחים, כמו קשר לידה בין הורה לילדיו. מבחינה זו דוד היה מוכרח להגיע. זה לא היה תלוי בבחירותיהם של אנשים.

שכן אם היינו נשארים רק אם סיפור המגילה, היינו יכולים לחשוב בליבנו, ואם רות היתה בוחרת ללכת לאחור? ואם בעז היה בוחר שלא לגאול? האם דוד לא היה נולד?

והמגילה משיבה לנו, שדוד היה נולד בכל מקרה. הוא מוכרח היה להגיע, כמלכות ישראל. דוד מלך ישראל חי וקים. את זה אנו קוראים בפסוקי הסיום.

אלא שהדמויות המרכיבות את המגילה: רות, נעמי ובעז – כולם עמדו על פרשות דרכים, ובחרו, בבחירה חופשית ורצון, להיות חלק מתהליך הגאולה, הפרטית והלאומית. בזה, מגילת רות מהדהדת את אחותה- מגילת אסתר. גם בפני אסתר עומדת בחירה קשה ביותר, אך נאמר לה באותו רגע בדיוק, שזוהי בחירתה שלה, אם להיות חלק מתהליך ההצלה של העם. אבל גם אם היא תבחר שלא לקחת חלק, הרי ש “רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר”. זהו השילוב שבין ההכרח של הנהגת ה’ בעולם, ושילובו עם הבחירה הניתנת בפני כל אחד ואחד, האם להיות חלק מהסיפור.
ואסתר בוחרת להיות מי שדרכה תבוא הישועה. ורות גם היא, בוחרת וזוכה להיות אמה של מלכות.

 

קבלת תורה יש בה מימד של הכרח. כולנו נולדנו לתוך הברית הזאת. נולדנו ‘ערבים’. זה חזק אבל ממש לא שובה לב. אף אחת לא רוצה להתחתן אם מי שהיא לא בחרה בו מרצון חופשי. אבל מצד שני יש בתיאור הזה את הביטחון של הנצח. שזה יעבור מאב לבן מאב לבן. גם כשלצערנו לא יהיה רצון, גם כשאין כוח, גם כשאולי היינו רוצים ללכת רחוק, אין באמת אפשרות, לא להיפרד מהאחים שלנו, וגם לא מתורתנו.

 

ויחד עם זה, בפני כל אחד ואחד מאיתנו עומדת הבחירה בכל עת, אם להיות חלק מהסיפור הגדול של אותה הברית, ואם להכנס אליה מרצון ומאהבה.

 

ואנחנו מבקשים שיחד עם הכרחיותה של התורה, שיהיה יום מתן תורה כיום חתונתו וכיום שמחת ליבו. כמו בחירתה של רות ודבקותה בנעמי, בעם ישראל בתורתו ובאלהיו. “עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי”. שתהיה אהבה ויהיה חסד גם בין מי שהוא מוכרח לנו. גם בין העם לאלוקיו,

גם בין הורים לבנים, גם בין אחים.

גם בינינו. גם בבית.