חיסון נגד נגיף הפפילומה (HPV) איסור או חובה הלכתית?

מאמר מתוך ‘הבינני’ – אסופת מאמרים מפרי עטן של נשות התכנית מורות להלכה | חשוון התשע”ט
©כל הזכויות שמורות

 

נגיף הפפילומה (HPV) הוא וירוס שעובר במגע מיני, וגורם לרוב המוחלט של סוגי סרטן צוואר הרחם. משנת 2006 קיים חיסון זמין למניעת נגיף הפפילומה, עם מידע מדעי שתומך בסיכון הנמוך הכרוך בחיסון ובירידה משמעותית בסימנים מוקדמים של סרטן פולשני של צוואר הרחם בעקבות השימוש בחיסון. מאמר זה סוקר את הגישה ההלכתית לחיסון נגד פפילומה, עם טיעונים בעד ונגד החובה ההלכתית להתחסן. על מנת לבחון את הגישה ההלכתית לחיסון נגד נגיף הפפילומה, המחברת התייחסה למספר סוגיות הלכתיות.

1.
האם ההלכה מחייבת מניעת מחלות? מקורות מקראיים שונים, ובכללם “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”, וכן “רק השמר לך ושמור נפשך”, ממסדים את החובה למנוע מחלות. חשוב לציין שהחובה למנוע מחלות אינה תלויה ברמת הסיכון מהמחלה.

2.
האם ההלכה מחייבת חיסון נגד מחלות באופן כללי? בין הפוסקים המודרניים מקובלת העמדה שיש חובה הלכתית להתחסן נגד מחלות מסוימות ולגנות אנשים שמסרבים להתחסן משום שהם מסכנים את חייהם של הסובבים אותם בערעור “חסינות העדר” – חיסון של חלק משמעותי של האוכלוסייה המספק הגנה על אנשים שלא פיתחו חסינות. אדם שאינו מתחסן עלול להוות אם כך סכנה לציבור, וייתכן שהוא עונה על ההגדרה ההלכתית של “מזיק”, או של “גזלן”. בנוסף, ספק סכנה דרבים עשוי להצדיק חיסון אפילו כאשר הסיכון להידבק במחלה נמוך יחסית.

3.
האם התמיכה הכללית של הקהילה הרפואית בעולם בחיסון נגד נגיף הפפילומה יוצרת חובה הלכתית להתחסן? מקובל לפסוק שתמיכה זו בשילוב עם העיקרון שיש להתנהל לפי ההמלצות הרפואיות הנורמטיביות יוצרים חובה הלכתית להתחסן נגד HPV.

4.
האם האחריות הציבורית למקסם חסינות עדר יוצרת חובה הלכתית להתחסן נגד נגיף הפפילומה? נראה שהאחריות החברתית לחסינות עדר, לשימור בריאות הציבור, ולמניעת סכנה דרבים, מחייבים התחסנות נגד נגיף הפפילומה.

5.
האם החובה ההלכתית להתחסן נגד נגיף הפפילומה מוחלש או בטל לאור העקרונות הבאים:

א.  העיקרון ההלכתי “שומר פתאים ה'”, המצדיק התנהגות מסוכנת. עיקרון זה אינו חל במקרה של החיסון נגד פפילומה, משום שהוא חל רק בשלושה מצבים: (1) סיכון שמקובל על ידי החברה, (2) סיכון שאין לו תקנה, או (3) סיכון הכרוך בעשיית מצווה או בעבודה לשם פרנסה. למעשה, החברה סירבה לקבל את הסיכון בנגיף הפפילומה, לסיכון יש תקנה בחיסון שיכול להעלימו לחלוטין, והסיכון אינו כרוך בעשיית מצווה או פרנסה.

ב.  בדיקת פאפ לאבחון מוקדם של צוואר הרחם. העיקרון ההלכתי שתומך בטיפול הרפואי אידיאלי מעדיף חיסון מניעתי על פני טיפול. בדיקת פאפ לא נחשבת לטיפול הטוב ביותר משום שהבדיקה טיפולית ואילו החיסון הוא מניעתי. טיפול מניעתי בעזרת בדיקת פאפ שגרתית דורשת בדיקות ומעקבים לאורך כל החיים, בעוד שטיפול בחיסון דורש שני חיסונים בלבד.

ג.   ההיקרות הנמוכה של סרטן צוואר הרחם אצל יהודים באופן כללי, ובארץ באופן מיוחד. מתנגדי החיסון טוענים שהסיכון לסכנת חיים בשל נגיף הפפילומה בקרב יהודים נמוך מדי לחייב חיסון, תוך החלת דרישתו של ר’ עקיבא איגר לסכנת חיים של 1 מתוך 1000 על מנת להצדיק חילול שבת כרמת סף לסיכון שמצדיק חיסון. החלה זו של העיקרון של ר’ עקיבא איגר מקורה בטעות, משום שעיקרון זה נועד להנחות את ההלכה במצבים של חילול שבת, ולא להצדיק התערבות רפואית במצב שבו אין עבירה כלל על ההלכה. בנוסף, רמת הסף הזו תקפה לגבי אדם פרטי, ולא לגבי הכלל, כאשר בנוגע לכלל סף נמוך יותר עשוי להצדיק חיסון על מנת למנוע מגפה. החיוב למניעת מחלה קיים אפילו כאשר רק מיעוט נמצא בסיכון.

ד.  היעדר התנהגות מופקרת בקרב יהודים דתיים. טיעון זה מבוסס על ההנחה שיהודים דתיים אינם מאובחנים בסרטן צוואר הרחם. על מנת להתמודד עם טענה זו, המחברת יצרה קשר עם משרד הבריאות והאגודה למלחמה בסרטן כדי לבדוק את היקרות סרטן צוואר הרחם בקרב הציבור הדתי בארץ. מסתבר שאין חלוקה של מידע לפי הרמה הדתית של המטופלים, ולכן אי אפשר להעריך את המספר היחסי של מקרים של סרטן צוואר הרחם או נגיף הפפילומה בקרב אוכלוסייה זו. בהיעדר מידע, המחברת חיפשה מידע בנוגע למחלות מין באופן כללי, ומצאה מחקר בודד שמדווח על רמות גבוהות של קלימדיה בקרב נשים חרדיות הריוניות. לאור ההיקרות הגבוהה של קלימדיה בשכונה החרדית האדוקה ביותר בארץ, אי אפשר להגדיר את האוכלוסייה הדתית כמוגנת מפני נגיף הפפילומה, ועד שיוכח שנשים דתיות חסינות מפני הנגיף, החיסון חשוב למניעת התפשטות המחלה. בנוסף, אי אפשר לומר שאין פריצות בעולם הדתי. בראיון של מקצוענים בתחום עלו מקרים ידועים רבים של חשיפה אפשרית לנגיף בשל מגוון התנהגויות שקשורות לפריצות בחברה הדתית. מידע לגבי התנהלות מינית בקרב הנוער הלומד בישיבות התיכוניות ובאולפנות אישר קיומה של התנהגות פרוצה ובשל כך סיכון של התפשטות נגיף הפפילומה, נתון שמחזק את החובה ההלכתית להתחסן מפני הנגיף.

6.
האם היחס בין סיכון ליתרון מצדיק את החיסון? התועלת בחיסון נחשבת גבוהה ביחס לסיכון, ורוב הארגונים הרפואיים המוכרים בעולם, כמו מרבית המדינות המפותחות, ממליצים על מתן החיסון. בהתבסס על המחקר העדכני, אין כל שאלה הלכתית בנוגע לסיכון.

7.
האם ההשלכות החברתיות והמוסריות של החיסון נגד נגיף הפפילומה מבטלות את החיוב ההלכתי לחסן?

א.  האם יש חיוב הלכתי לחסן חוטא? ההלכה מתייחסת לחולה פושע באופן זהה לחולה שלא חטא, ויש חובה לרפא חולה בלי קשר להתנהגותו המוסרית. עם זאת, שני קטעים תלמודיים (“הלעיטהו לרשע וימות”, והאיסור להציל מומר להכעיס) מערערים על החובה ההלכתית לטפל בחולים פושעים. החלת קטעים אלה בטיעון נגד החובה ההלכתית להתחסן נגד פפילומה יסודה בטעות. ראשית, לא כל אדם שחלה בנגיף חטא בפריצות. לדוגמא, נשים ששומרות הלכות טהרת המשפחה יכולות להיחשף לפפילומה על ידי בן זוג נואף, או לחילופין בן זוג שהוא בעל תשובה עם ניסיון מיני קודם. במקרים כגון אלה, המחלה לא באה בשל התנהגות בלתי מוסרית, ואין כל הצדקה למניעת הנגיף על ידי חיסון. שנית, ההלכה מבחינה בין מומר להכעיס, שחוטא במזיד, לבין מומר לתיאבון, שחוטא מפעם לפעם בשל יצר הרע, שחובה לשמור עליו ולהציל אותו ככל אדם. מניעת חיסון או כל רפואה מחוטא לתיאבון היא עבירה על “לא תעמוד על דם רעך”.

ב.  האם האפשרות שהחיסון נגד נגיף הפפילומה יעודד התנהגות פרוצה שוללת את החובה ההלכתית להתחסן? מתנגדי החיסון טוענים שלא בצדק שכל פעולה שנותנת לגיטימציה או מאפשרת פריצות, אסורה, אף אם מדובר במקרה של פיקוח נפש. ראשית, כפי שכבר נאמר קודם, לא כל מי שחלה בנגיף חטא בהתנהגות בלתי מוסרית. הטיעון לפיו עדיף לאפשר למספר חוטאים למות ולא להעביר מסר המתיר פריצות לאלפי תלמידים על ידי חיסונם אינו מצדיק מניעת חיסון מאדם שלא חטא. חובה עלינו להגן על נשים כאלה מפני זיהום. שנית, אין צורך להסביר לילדים שמתחסנים שהחיסון נועד להגן עליהם מפני מחלות מין, וכי החיסון מפחית את הסכנה בהתנהגות פרוצה. הסבר קצר שהחיסון מונע סוגים מסוימים של סרטן במבוגרים מספק. שלישית, החיסון עצמו אינו מעודד תלמידים דתיים לחטוא. רביעית, מידע מהמרכז למניעת מחלות מורה שהחיסונים אינם מגבירים התנהגות פרוצה, ועל כן טיעון זה נגד החיסון אינו עומד במבחן המציאות.

8.
האם החיסון “מסייע לידי עוברי עבירה”? מתנגדי החיסון טוענים שהחשש מפני נגיף הפפילומה מונע מבנות להתנהג באופן פרוץ, ומשערים שהצעת החיסון היא לפיכך סיוע בידי עוברי עבירה. למעשה החשש מפני הנגיף הוא מניעה חלושה להתנהגות פרוצה משום שהחיסון אינו מונע הריון, או את נגיף האיידס, או מחלות מין אחרות, שכולם מהווים גורמי הרתעה מפני פריצות. יתירה מכך, לחיסון אין כוח לסייע בידי עוברי עבירה משום שאין כל הבטחה שהמחוסנים יחטאו, וזהו תנאי הכרחי בקביעת סיוע לידי עוברי עבירה.

9.
האם יש צורך לדאוג ביחס לשם הטוב של בתי ספר המציעים את החיסון? חששות לגבי דמותו של המוסד הלימודי אינם שיקול הלכתי שגובר על פיקוח נפש. בנוסף, אם כל בתי הספר יחסנו, לא תהיה בעיה של מוניטין במוסד לימודי בודד. יתרה מכך, אם החיסון יוצע כחלק מסל החיסונים הכולל יחד עם יתר החיסונים, יפחת הצורך בהסבר על האופן שבו מועבר הנגיף.

10.
מה הגישה של הפוסקים המודרניים לחיסון נגד נגיף הפפילומה? בזמן שישנם פוסקים שאוסרים על מתן החיסון, מספר הולך וגדל של פוסקים, ובכללם רבני מכון פוע”ה ונשמת, מתירים ואף מעודדים את מתן החיסון למניעת סרטן צוואר הרחם. עם הזמן היתרונות המתועדים של החיסון יתורגמו לפיחות משמעותי במקרים של סרטן צוואר הרחם ותמותה בעקבותיו. ממצאים אלה יחזקו את החיוב ההלכתי להתחסן נגד נגיף הפפילומה.

 

^[1]*   לעלוי נשמת הגאון הרב ירחמיאל בן הרב יעקב אריה גרוסמן
Who dedicated his life to Torah, עם ישראל and ארץ ישראל  and championed women’s Torah learning

**  מאמר זה הוא גרסה מקוצרת של המאמר “Resolving the Debate Over Human Papilloma Virus (HPV) Vaccination for Cancer Prevention in the Religious World”, שהתקבל לפרסום בכתב העת Tradition.