פֻּשׁ_שבוע לפרשת וארא
הרבנית ד"ר עדינה שטרנברג
בילדותינו דיברו איתנו על ארבע לשונות של גאולה (‘והוצאתי’, ‘והצלתי’, ‘וגאלתי’, ‘ולקחתי’), שהקבילו לארבע הכוסות בליל הסדר. כשגדלנו גילינו שבעצם יש כוס חמישית, שעד כה קראנו לה כוסו של אליהו הנביא, שמקבילה ללשון החמישית ‘והבאתי’. עם השנים, יותר ויותר משפחות משלבות בסדר שלהם את דרשת הפסוק האחרון של ‘ארמי אובד אבי’ – ‘ויביאנו אל המקום הזה’ – שמקביל לאותה לשון חמישית שמופיעה בפרשתנו ‘והבאתי אתכם אל הארץ…’.
בפרשתנו, לאחר ארבעת הלשונות הראשונים של הגאולה, ולפני הפועל ‘והבאתי’, מופיעים עוד שני פעלים: “והייתי לכם לא-להים וידעתם כי אני ה’ א-להיכם”. אמנם, ‘וידעתם’ הוא פועל שמתייחס לעם ישראל, וממילא אפשר שהוא לא חלק מלשונות הגאולה. אבל מה עם “והייתי לכם לא-להים”? האם זוהי לא אחת מהבטחות הגאולה?
אפשרות אחת היא לראות בכך פעולה אחת יחד עם “ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לא-להים”. אך אפשר שהפעולה הזאת, שקודמת ל’והבאתי אתכם’ היא חלק מהפעולה של שם ישראל, ומחוברת דווקא ל’וידעתם כי אני ה”. למעשה, כדי שה’ יהיה לנו לא-להים, צריכה להיות החלטה הדדית. לא רק פעולות של הקב”ה על בני ישראל – להוציא, להציל, לגאול, ולקחת לעם. ה’ צריך לבחור בעם ישראל שיהיה עמו, ועם ישראל צריך לבחור לראות בו א-להים, ולבחור לדעת את ה’.
גאולה פסיבית, שבה עם ישראל הוא רק נפעל, היא גאולה חלקית. כדי להגיע לגאולה שלמה, עם ישראל צריך להיות שותף לתהליך. גאולה שלמה היא כזו שיש בה מערכת יחסים בין ישראל לא-להיו, ודבר כזה לא יתכן בלי בחירה אקטיבית של ישראל.