פֻּשׁ_שבוע לפרשת ויחי

אחת השאלות שמלוות קוראי ספרות בכלל ולומדי תנ”ך בפרט היא כמה מהמידע שנגיש לקוראים נגיש גם לדמויות. השאלה הזאת מהדהדת בסיפורים שונים בתנ”ך ומשפיעה על הבנת הסיפורים (לדוגמה, האם אוריה החיתי ידע מה היה בין דוד לבת שבע?), והיא נוכחת במיוחד בספר בראשית. לומדי התורה יודעים, יחד עם רבקה, ש’שני גוים בבטנה’, אך האם גם יצחק ידע זאת? יחד עם אברהם אנו יודעים ש’גר יהיה זרעך בארץ לא להם’, אבל האם גם יוסף ואחיו ידעו זאת? מה עם יצחק ויעקב? באיזה שלב בסיפור הדמויות גילו את מה שאנחנו יודעים לאורך כל הדרך (שלא לדבר על דברים שמתבררים לנו בדיעבד)?
לקראת סוף בראשית, אחי יוסף פונים אליו בשם יעקב כדי לבקש שיסלח להם. הפרשנים נחלקו בשאלה האם יעקב ידע על מכירת יוסף והאם הוא אכן ציוה ליוסף שיסלח לאחיו. אפשר להציע ששתי השאלות הללו לא קשורות בהכרח זו בזו. יתכן שיעקב אכן רצה שיוסף יסלח לאחיו, גם בלי לדעת מה הם בדיוק עשו לו. וכך הדברים מנוסחים: “כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך”. הניסוח עצמו לא כולל מה בדיוק היתה הרעה שעשו האחים ליוסף, ויתכן שגם אם יעקב ידע שהיה שם משהו, והאחים אשמים, עד הסוף הוא לא ידע מה הם בדיוק עשו.
אפשר להוסיף, שהניסוח מכיל גם משהו מעבר לעמימות בדבר מעשי האחים. הוא מכיל עמימות גם ביחס לאחריות של האחים. אם נניח שאכן יעקב ציוה כך (ואולי הוא ציוה דווקא את האחים להגיד ליוסף, ולא את יוסף ישירות, כדי לתת להם הזדמנות להיות חלק מאירוע בקשת הסליחה, ובכך לקחת אחריות), אפשר שבחירת המילים היא מכוונת. בדרך כלל בתנ”ך הפועל לגמול הוא ‘להשיב’. אפשר לגמול טוב או לגמול רע, אבל זה בדרך כלל ביחס לפעולה שאדם אחר עשה קודם. אפשר, שהניסוח “כי רעה גמלוך” רומז שגם ליוסף היה חלק באירועים. עם זאת, אין הדבר מצדיק את הרעה שעשו האחים, וממילא בניסוח שלהם של הדברים הם לא מצטטים זאת, אלא מבקשים בפשטות: “ועתה שא נא לפשע עבדי א-להי אביך” הם לא מצטטים זאת.
הסיפור החותם את ספר בראשית מלמד אותנו, שכל צד צריך לראות גם את האחריות שלו לסיפור. כשאחרים עושים לנו רעה, אפשר שיש בכך גם גמול למעשינו אנו. האם נבחר להמשיך לגמול עוד ועוד רע, או לקחת אחריות על הרע ולשפר את מעשינו ובמקביל לקבל את התיקון של אחרים. הבחירה להפוך את הדברים לטובה נתונה בידי כל אחד.