פֻּשׁ_שבוע לפרשת ויצא

איך הופכים אדם לעבד? מהרב שבתי רפפורט למדתי שההבדל בין עבד לבין סתם פועל הוא בשאלה מתי מקבלים את הכסף. פועל רגיל עובד, ובסוף מקבל את משכורתו. לעומת זאת, עבור עבד משלמים בהתחלה, ומעכשיו הוא חייב לעבוד על החשבון, מחוייבות שאף יוצרת בעלות של המשלם על העבד.

ההבדל בין השנים הוא שפועל יכול לוותר על אותה משכורת מובטחת ולהפסיק לעבוד. אין משהו שמכריח אותו לעבוד, למעט הרצון שלו. לעומת זאת, המחויבות של עבד גדולה הרבה יותר, כי הוא חייב לעבוד עבור הכסף שכבר קיבל (או התקבל בגינו). זאת הסיבה שלפי ההלכה “פועל יכול לחזור בו בחצי היום”, כדי שלא יהפוך להיות עבד.
יש בכך כמובן הבדל בכל האופי של העבודה – בין עבודה שמונעת מרצון ומתקווה לבין עבודה שנובעת מהכרח ובלי אופק. [יש בכך גם מעגליות מסוימת, כי גם אם עבד יסיים את תקופת עבדותו, הוא ישאר בלי כלום ביד ועשוי למכור את עצמו שוב כדי שיוכל להחזיק את הראש מעל המים].

כשיעקב מגיע לבית לבן, הוא מציע “לעבוד לקראת”. לעבוד לקראת אשה, כשהמשכורת שלו תהיה למעשה המוהר של האשה אותה הוא חפץ לשאת. העבודה לקראת גורמת לכך שיש למה לצפות, והיא עוברת מהר יותר “כימים אחדים”. אבל לבן תיחמן אותו. ואחרי שהשיא לו את לאה, דאג להשיא לו את רחל “על החשבון”. כך שלקראת לאה (למעשה) הוא עבד כפועל. אבל נישואיו עם רחל הפכו אותו לעבד. הוא קיבל את התמורה כבר בהתחלה ומעכשיו הוא שועבד לעבודה.

הגדרת יעקב כעבד גרמה לכך שלבן יכול היה להרשות לעצמו לומר: “הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא”. ברגע שיעקב הפך לעבד, כך נשללה ממנו חרותו ועצמאותו הכלכלית.

אך יעקב דואג שלא להשאר שוב מעבר לשש שנים (המקבילות לשש שנות עבד עברי), ושהפעם – בעזרת ה’ – יצליח לקחת איתו מהברכה שהביא לבית לבן. ואכן, ה’ ראה את עני יעקב וגם הוא יצא ברכוש גדול: “לולי א-להי אבי אברהם ופחד יצחק כי עתה ריקם שלחתני”. יעקב יצא כפועל עם משכורת ולא כעבד משועבד.
כשם שיעקב אבינו יצא מבית לבן אדם חופשי, ברכוש גדול, כך לימים ה’ ידאג שבני ישראל יצאו ממצרים ביד רמה, ולא יצאו ריקם. אך הסיפור לא נגמר שם. בהמשך, ה’ יצפה גם מאיתנו, שאם יהיה לנו עבד עברי, נדע לשלח אותו בזמן, ולהעניק לו מהברכה שקיבלנו, כדי שאף הוא לא יצא ריקם, ויוכל להתחיל חיים חדשים של בן חורין.