פֻּשׁ_שבוע לפרשת וישלח

אמיר גלבוע שורר: “פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת”. חוקרי שירה סוברים כי הוא מתייחס לדור שאחרי השואה שקם בבוקר, גילה שיש עוד יהודים בעולם, והתקבץ עמם יחד לעם המתחדש בארצו.
אבל נראה שאין מי שחשו את המשפט העוצמתי הזה כמו אבות האומה, ובוודאי אברהם אבינו, שאולי נולד כאדם, אבל הובטח שיהפוך לעם (“ואעשך לגוי גדול”). גם לשרה הובטח שיצא ממנה עם או שניים (“והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו”), ואף על ישמעאל נאמר ש”לגוי גדול אשמינו”.
רבקה מתחילה את ההורות שלה מתוך מודעות לכך ש”שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו”. היא מבינה כבר מהתחלה (מה שיהיה קשה לאברהם לקבל) שלא רק שהיא תהיה לעם, אלא שיצאו ממנה שניים. אפשר להתלבט מה חשב יצחק. האם ידע ששני לאומים שונים גלומים בבנים, או שחשב שיכולה להיות ביניהם שיתוף פעולה בתוך העם הנבנה. מכל מקום, את יעקב הוא מברך “והיית לקהל עמים”, וכבר מכיל בברכה שלו את האפשרות לעמים שונים שמייצרים קהל אחד.
גם ה’ פונה ליעקב (בפרשתנו) ומברך או מצווה אותו: “פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו”. ברכה יפה זו שוב מבהירה ליעקב שגם אם הוא קם כאדם בבוקר, הוא צריך להרגיש כי הוא עם ולהתחיל ללכת. אלא שברכה זו נאמרה לאחר שיעקב כבר פרה ורבה, ולאחר שנולדו לו כבר אחד עשר בנים, עם עוד אחד בדרך. אז מה המשמעות של האמירה הזו של ה’?
נראה ברכת הפריה והרביה נאמרת במצבים שבהם העולם מתחדש – בבריאה, ביציאה מהתיבה, וכעת ליעקב המתחיל להפוך לעם. ונראה שברגע זה ממש יעקב הופך מאדם הפרטי, לכזה שכבר מייצג עם שלם. כשה’ מצווה אותו, הוא לא מצווה את יעקב הפרטי אלא את ישראל העם. באמצעות הפריה והרביה, הגוי וקהל העמים שיצאו ממנו יגדלו ויתבססו ואף יוכלו להקים מלכים. מכאן ואילך האומה תהיה גוי, אבל תכיל גם ‘קהל עמים’. הגיוון והמורכבות תוכל במסגרת העם, והשונה והאחר לא יוצא החוצה. מכאן ואילך אמצעים שאולי הוכשרו (וגם זה בקושי, ועם מחירים כבדים) במסגרת ההבנה שהמאבק על הבכורה והברכה הוא מאבק על הבחירה, כבר לא יהיו כשרים. כולם נבחרים, וההתנהגות צריכה להיות בהתאם. יתכן שיקח זמן להבין את הרעיון הזה, אבל בע”ה בסופו של יום יהיו בני יעקב שנים עשר, וכולם יחד יהיו קהל עמים שימשיכו לפרות ולרבות ולהיות עם ישראל.