פֻּשׁ_שבוע לפרשת יתרו

אן שירלי, בספר האסופית קובעת שעדיף לחלום גבוה ולא להשיג את כל הרצונות, מאשר לא לחלום ולא להשיג דבר. לא תמיד חלומות ותקוות מתגשמים, ולפעמים זה לוקח יותר זמן ממה שנדמה לנו, וצריך לעבור תהליך לא פשוט בדרך.
בפרשתנו הקב”ה מסמן יעד מאוד גבוה עבור עם ישראל: “וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ…”. ה’ מגדיר את עם ישראל כסגולה שהיא אוצר מיוחד ואהוב של הקב”ה. בנוסף, הוא קובע שהם יהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש. אפשר שהכהונה המדוברת היא שירות שעם ישראל יעשה עבור העמים האחרים, כאשר עם ישראל יתווך בינם לבין הקודש.
היעוד הא-להי הזה יחזור עוד כמה פעמים בתורה, אבל ההבטחה להיות ממלכת כהנים תיעדר מהיעוד הזה. כך לדוגמה בדברים ז’: “כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה’ אֱ-לֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה’ אֱ-לֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים…”. ה’ יחזור על היותנו עם קדוש וסגולה מכל העמים, אבל כאן ובמקומות נוספים היעוד “ממלכת כהנים” הולך לאיבוד.
מה קרה? אפשר להציע שהפער בין החלום למציאות נעוץ בחטא העגל. עם ישראל נבחר ואהוב על ה’ (סגולה) ונהיה קדוש בקבלת התורה. אבל היכולת לתווך את הקדושה הזאת לעמים נוספים, כדי להיות כהנים ולייצג את ה’ מול העמים, וגם את העמים מול א-להים, יש צורך להיות ראויים למעמד הזה. וכיצד יוכלו לעשות זאת, כשעם ישראל עצמו לא עובד ה’ כפי שראוי.
אז עם ישראל יצטרך לעבור תהליך חשוב, של הפנמת הקדושה של העם (“כי עם קדוש אתה לה’ א-להיך”) ושל ביטוי הקדושה הזו בחיי היום יום (“קדושים תהיו”), ורק לאחר מכן לקבל על עצמם תפקיד עולמי של אור לגוים. ואכן ישעיהו הנביא מנבא שלעתיד לבא נוכל למלא גם את היעוד הזה: “ואתם כהני ה’ תקראו, משרתי א-להינו יאמר לכם”.
ימים אלו מציפים את הדואליות של התפקיד של עם ישראל – בחיזוק סגולת ישראל מחד, לעומת התיווך של ערכים חשובים מאידך. נזרקנו בעל כרחנו לאור הזרקורים ולמפגש יומיומי עם המבט החיצוני הבוחן. ובכל זאת, נדמה לי שאנו נדרשים קודם כל לחזק הן את סגולת ישראל והן את הקדושה בחיינו, ואז ממילא נוכל להגשים את חלום ממלכת הכהנים, ולהאיר את העולם בתורה ובמעשים טובים.