פֻּשׁ_שבוע לפרשת כי תבוא

בשנים האחרונות מסתובב סביב חודש אלול ברשתות החברתיות מעין נוסח של “וידוי חיובי”: “אהבנו, בכינו, גמלנו…”, ווידויים נוספים מהסגנון. הוידוי הזה של הרב בני הולצמן, מתבסס על דברי הרב קוק “על כן, כשם שיש תועלת גדולה לתיקון הנפש בוידוי העוונות… גם כן בוידוי המצוות, למען ישמח בהם בלבבו, ויחזק ארחות חייו בדרך ה'”. דברי הרב קוק מבוססים על הנוסח שמופיע בפרשתנו סביב מה שחז”ל כינו “וידוי מעשר”: “וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה’ א-ֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה’ אֱ-לֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי”.
בוידוי הזה האדם לא מצהיר על חטאיו, הוא לא קובע “הייתי לא בסדר”. להפך, הוא קובע: “הייתי בסדר! עשיתי מה שצריך!”. מכאן, מסיק הרב קוק ומנסחים הוידויים החיוביים בעקבותיו, שיש חשיבות גדולה גם לשים לב למצוות שעשינו, לא להתרכז רק ברע, אלא להיות מסוגל לשים לב לטוב. אמנם, מדגיש הרב קוק, צריך להיזהר מגאווה, ולכן אנחנו בד”כ יותר עוסקים בבחינה מה עשינו לא בסדר, אבל חשוב לזכור גם את הטוב.
ועם זאת, אני חושבת שיש כאן עוד משהו. התורה לא רק דורשת שאדם יעצור ויתבונן בדברים הטובים שעשה. היא עושה בשבילו רשימה. כך גם כאשר הזקנים והכהנים רוחצים את ידיהם על העגלה הערופה ומצהירים: “ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו”. אנחנו רגילים, לצערנו, למנהיגים שיודעים ‘אנחנו היינו בסדר’ דווקא כדי להסיר אחריות. אבל בעצם כדי להגיד ביושר שלא שפכנו את הדם הזה, ו”עשיתי ככל אשר צויתני” אדם צריך להעמיד את המטרות, את רשימת הציפיות, מול העיניים כל הזמן. לדעת שבבוא היום הוא יצטרך להצהיר שהוא בסדר, ולעמוד בהצהרה הזאת.
לכולנו מעלות טובות, וראוי שנעצור מפעם לפעם ונתן לעצמנו טפיחה על השכם. לצד זאת, ראוי שנזכור את הציפיות (הריאליות) מאיתנו, ונעבוד כדי לעמוד בהם. במחשבה שניה, לפעמים הדרישה להתוודות “אני בסדר ב…” היא הרבה יותר קשה מאשר נוסח ארוך של הרבה חטאים.