פֻּשׁ_שבוע לפרשת ויגש

פעם שאלה אותי תלמידה האם א-להים מבחינתי הוא הא-ל של הפילוסופים? עניתי לה שברמה המחשבתית יתכן שה’ הוא טרנצנדנטי ובלתי ניתן להשגה כמו שסבורים הפילוסופיים, אבל ברמה המעשית אני סבורה שה’ בחר להתגלות לעם ישראל ולייצר איתם קשר. איך הדברים מתחברים ביחד? נשגב מבינתי, אבל זה בסדר, לא-להים פתרונים.
כחלק מהשאלה בדבר הקשר בין ה’ לעולם, ועוד קודם כחלק מהוכחת קיומו של א-להים, מוכר משל מלך הודו של ריה”ל בספר הכוזרי. לפי ה’חבר’ בספר, אדם יאמין בקיומו של מלך הודו בזכות המתנות שמגיעות ממנו ומעידות על קיומו. כמו בכל דבר ביהדות (ובכלל), גם השאלה האם המשל הזה משכנע נתון במחלוקת (כמו גם טיב הא-להים שמשתקף במשל).
בפרשתנו מופיעה דוגמה דומה, כאשר יעקב לא מאמין שיוסף חי עד שהוא לא רואה את העגלות עמוסות כל טוב. העגלות של יוסף, הן הן המתנות של מלך הודו, שמשכנעות את האדם המפקפק בקיומה של מציאות שעד כה התקשה לדמיין את קיומה. כמו במשל מלך הודו, העגלות מבשרות לא רק את קיומו של יוסף, אלא גם את הבחירה של יוסף להושיט יד וליצור קשר עם אביו.
האם העובדה שמלך הודו / יוסף השליט על מצרים שולח מתנות קובעת שיש קשר תמידי ותמיד יגיעו מתנות? לאו דווקא. לא חייבים להסיק מכך מסקנות בדבר תדירות הקשר. גם לא חייבים להסיק מכך עד כמה הקשר יהיה נעים. לעיתים אדוני הארץ ינסה את הבאים לחסות בצילו, יעביר אותם תקופות קשות כחלק מתכניות ארוכות טווח שלא תמיד יטיבו בטווח הקצר. ועם זאת, עצם האמונה בקשר היא אמונה חשובה, שאף מחיה ומחזקת את הרוח, כפי שניתן ללמוד מאבינו יעקב.