פֻּשׁ_שבוע לפרשת ניצבים-וילך

תקופת הפיגועים של הסכמי אוסלו אירעה כשהייתי בתיכון. אני זוכרת את ההתעקשות של ראש האולפנה שלי, הרב בהר”ן ז”ל, שחזר שוב ושוב: “אנחנו חיים בתקופה הכי טובה שהיתה לעם ישראל אי פעם!”.
חכמינו מנחים אותנו להגיב לצרות בצורה של חשבון נפש, אבל לא רק צרות זוקקים חשבון נפש. ולמעשה, כשנעשה את החשבון אולי נצליח לראות לא רק את הצרות.
בפרשתנו, התורה מציגה את מצוות התשובה וקובעת: ‘והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך…”.
התשובה לא צריכה לבוא רק כפועל יוצא של קללה. היכולת לראות ולחוות את ברכת השם, כשטוב ממש, וגם כשפחות טוב, היא מרכיב חשוב ביכולת לחזור בתשובה.
השורש יד”ה מופיע הן במצוות הוידוי והן במצוות הקשורות להודיה (חז”ל קראו למקרא ביכורים שתוכנו הודאה לה’, וידוי ביכורים).
היכולת להודות לה’ היא חלק מהיכולת להתוודות בפני ה’. אמונה בה’ לא צריכה לבוא רק מיראת העונש, אלא גם (ובעיקר) מהכרת הטוב.