פֻּשׁ_שבוע לפרשת קרח

לכאורה סיפור קורח ועדתו מלמד שאסור לערער על הסמכות של משה ואהרן. מי שערער על כהונת אהרן נשרף באש, ומי שערער על מנהיגות משה נבלע באדמה. היה ניתן לומר שיש כאן דיקטטורה במיטבה.
אלא שהדברים הרבה יותר מורכבים מכך, ולא רק בגלל שהערעור על משה ואהרן הוא ערעור על בחירת ה’.
הדברים מורכבים יותר שכן לא רק המערערים נענשים או מוכחת טעותם, אלא שמנהיגותם של משה ואהרן באמת מוטלת במבחן. הם צריכים להוכיח את עצמם. חלק מהוכחת המנהיגות של משה קשורה לכך שלא נהנה על חשבון הציבור, ועשה את כל דבריו לשם שמים.
אבל הבחירה באהרן, שהיא אולי זאת שפחות מובנת מאליה (גם בגלל הקישור המשפחתי למשה, וגם בגלל תפקידו של אהרן במסגרת חטא העגל), אכן עומדת למבחן. הן במבחן המטות, ובעיקר בבחינת התפקוד של אהרן במגפה שפגעה בציבור. מבחן המטות הראה שה’ אכן בחר בשבט לוי ובאהרן לעמוד לפניו ולשרתו, והאופן שבו אהרן תפקד בעת המגיפה, ומסר את נפשו והקטיר קטורת כדי להגן על העם, היוו הוכחה לכך שהוא אכן ראוי לשרת את העם.
אם כן, הבחירה במשה ובאהרן מוכחת בשיטת “המקל והגזר”. המערערים הקולניים נענשים – איש איש לפי חטאו. אבל את העם צריך לשכנע באמצעות ה”גזר”, שבמקרה הזה היה דווקא מטה אהרן. אהרן הוכיח את עצמו דווקא בכך שהוא עוצר את המגפה, ומביא חיים ופריחה לעולם. בחירה א-להית היא התחלה טובה, אך המנהיגים יצטרכו להמשיך להוכיח את מסירותם והישגיהם כדי להמשיך ולהתקבל על העם.