פֻּשׁ_שבוע לפרשת ראה

פרשת השבוע מפגישה אותנו עם דין עיר הנידחת – עיר שלמה שנחשדת ששוכנעה לעבוד עבודה זרה. אפשר לראות כמה חידושים בפרשיה זו – הרס עיר שלמה בעקבות התפתתות לעבודה זרה, והצורך לבקש רחמים על מי שנאלץ לבצע גזר דין כזה. אך בעיני החידוש הגדול של פרשה זו היא החשיבות לדרוש ולחקור היטב.
פעמים רבות דברים שקורים רחוק מאיתנו נתפסים באופן שלילי מחוסר ההיכרות עם המציאות. התורה ערה לפרשנות השלילית שיכולה להינתן לדברים מתוך שמועות ומתוך ריחוק. הפרשנות השלילית יכולה להתעצם כשהדברים קורים בשבט אחר.
דוגמה תנ”כית לסיפור דומה ל”עיר הנידחת” הוא הסיפור על שנים וחצי השבטים שבונים מזבח גדול למראה על הירדן. כשבני ישראל, שהרגע הורישו עובדי עבודה זרה מהארץ, שומעים על כך, הם מיד מפרשים זאת באופן שלילי – כמרידה בקב”ה שתוביל לענישה קולקטיבית של העם כולו.
לצד החשד הזה, בני ישראל דואגים לשלוח משלחת בירור, שמגלה שההפך הוא הנכון. לפי שנים וחצי השבטים, המזבח נועד לחבר בין השבטים לבין עבודת ה’ וההיסטוריה הקולקטיבית בארץ. מה שנתפס כמרידה וכניתוק, היה למעשה דרך לייצר חיבור והמשכיות. מה שהיה יכול להפוך למלחמת אחים על בסיס הרעיון של עיר הנדחת (או שבטים נידחים), מתברר כדבר אחר לחלוטין. החשיבות לדרוש היטב ולברר את השמועות, ואף את מקורם של המעשים, היא גדולה ביותר. ולוואי שגם בידינו נדע לבחון את המעשים, את הרעיונות שעומדים בבסיסם, ונקווה למצוא את המאחד יותר מאשר את המפריד, “לבלתי ידח ממנו נידח”.