פֻּשׁ_שבוע לפרשת שופטים

בני אדם מורכבים מהרבה תכונות, וחוויות רבות צרובות בנפשם. השאלה אלו תכונות יבואו לידי ביטוי ביום יום, ומה תהיה החוויה הדומיננטית של החיים שלהם, תלויה – בין היתר – בשאלה מה בוחרים להנכיח. כשסטודנטים לומדים למבחן חשוב, פתאום דברים שונים בחיים צבועים במשקפיים שקשורים לנושא של המבחן. אנשים שלומדים דף יומי, מגלים סביבם כל הזמן קשרים לנושאים הנלמדים. נשים בהריון (ולצערנו, גם נשים שמנסות להיכנס להריון ולא מצליחות) רואות יותר מאחרים את הנשים ההרות שסביבן. ופעמים רבות, אנשים שעסוקים בחסד הופכים לאנשים חומלים יותר, ועם עיניים פתוחות יותר לצרות של אחרים. גם היום אנשים בוחרים עד כמה להיות מחוברים לחדשות, ובכך משפיעים על החוויות ועל המשקפים שהם נושאים ביום-יום.
על רקע ההבנה הזאת, אפשר להבין את דברי הפרשנים ביחס לאברהם אבינו, שנדרש להקריב את בנו. לפי חלק מהפרשנים ה’ כבר ידע שאברהם ‘ירא א-להים’ אבל הוא רצה שיראת הא-להים הזאת תתבטא בפועל. יש תכונות שקיימות, אבל הוצאתן אל הפועל, מעצבות את החוויה ואת ההוויה של האדם. הן תכונות רדומות, והעיסוק בהן מעיר אותם לחיים, ונותן להן נוכחות גדולה יותר בחיים. לאהוב אנשים כרגש שונה מאוד מלאהוב אנשים כפועל.
מכאן אפשר להבין את הדרישה של התורה שהמלך יעסוק בתורה “וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו”. נראה שהמלך לא רק צריך לדעת את התוכן של התורה, אלא שיהיה “בתוך” התורה. שהיא תהיה נוכחת בחיים, לא רק בחלק האחורי של המוח, אלא בתודעה תמידית. כי אנחנו לא רק סך התכונות, הידיעות והחוויות שלנו, אלא גם הבחירה היום-יומית מה לשים בקדמת הבמה.
בפרוס אלול עלינו, זו הזדמנות לחשוב איפה לשים את הלב שלנו – במה לעסוק, על מה לחשוב, מה ללמוד.