פֻּשׁ_שבוע לפרשת שמות

פעמים רבות חוויות החיים שלנו משפיעות על היכולת שלנו לעמוד באתגרים חדשים.
פרשת השבוע מספרת לנו שכשה’ פונה למשה וממנה אותה לשליחות, משה מתנגד: “מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים”. רבים דיברו על משמעות דבריו של משה – האם מדובר בענווה והפחתת הערך העצמי, או אולי בהערכת המצב והערכת הסיכונים. לצד זאת, אפשר גם להתייחס לחוויות שעומדות בבסיס הדברים. לשמע דבריו של משה, אפשר לשמוע הדהוד של חוויית עבר שבו הוא ניסה להציל אדם מישראל מעולו של הנוגש המצרים.
כשמשה הגן על אחיו העברי מפני המצרי, הוא נתקל בשתי תגובות. התגובה הראשונה היתה “מי שמך לאיש שר ושפט עלינו”. משה יכול בוודאי להרגיש שהרצון שלו לבוא, לעזור ולהציל נתקל בהתנגדות ובדחייה. השלב הבא הוא השלב שבו משה מבין “אכן נודע הדבר” והוא מרגיש את הסיכון הגדול שבעמידה מול פרעה, ונאלץ לברוח.
גם רש”י מזהה בין הנסיון הראשון של מושיע להושיע את אחיו העבריים לבין הסירוב שלו לשליחות. על הפסוק “אכן נודע הדבר” אומר שרש”י שכעת משה הבין למה בני ישראל נמצאים בגלות “אבל רואה אני שהם ראויים לכך”. ובהמשך הוא מסביר את סירוב משה “וכי אוציא את בני ישראל ממצרים” כך: “מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים”.
הנסיון הרע של משה בפעם שרצה לעזור לאחיו העברים משפיע על האמונה שלו ביכולת שלו – או בזכות שלהם – לעשות זאת שוב. כמה קשה לאדם לקבל על עצמו עמדת הנהגה והצלה, כשהנסיון הקודם שלו בתחום נתקל בהתנגדות, דחייה ואיום! ועם זאת, זאת הדרישה שה’ דורש ממשה; להתעלות מעל חווית הכשלון הצורבת ששמה בספק את יכולותיו, ולהתעלם מהעלבון שגרם לו להסתכל בעין רעה על אחיו העבריים, ולעשות את הדבר הנכון.
הגאולה הלאומית מושתתת על אמונה ביכולת העולם להשתנות, והיא מתחילה מהיכולת של משה להשחרר מהאמונות הקדומות שלו.
בימים אלו אנו מקווים שנצליח להשתחרר מאמונות מגבילות ביחס לעצמנו וביחס לאחינו בני ישראל, לפתוח דף חדש, להאמין בטוב שלנו ושל עמינו, ובגאולה שעוד יכולה לצמוח.