פֻּשׁ_שבוע לפרשת אמור

מתחילת ספר ויקרא ועד עתה התודענו לתפקידם הרם של הכהנים – הזכות הרוחנית שלהם לעבוד בקודש, והזכות הממונית שלהם בחלקים השונים של הקורבנות. בפרשתנו אנחנו מתוודעים גם למחירים הרבים של הזכויות הללו – הצורך להקפיד הקפדה יתירה בדיני טומאה וטהרה, ההגבלות על השאלה עם מי יכולים להתחתן ולמי יכולים להיטמא, והצמצום של הזכות של הכהנים המשרתים בקודש לאלו שאין להם מומים.
בתקופות שונות, הזכויות והחובות מקבלים משקלים שונים, ואנחנו בדרך כלל שמים לב לזה מתוך התלונות של אנשים שונים. כבר בימי המדבר קרח הקשה על זכויות היתר של הכהנים. ברמת הפשט הוא קבל על הזכויות הרוחניות של הכהנים, שמקבלים לעבוד בקודש, והמדרש הוסיף לכך את התלונה על זכויות היתר בתחום הממוני, זכויות שבאו לידי ביטוי בצורה יתירה במדבר, שכן בכניסה לארץ מרגישים יותר את העובדה שהכהנים גם “מפסידים” ברמה הממונית, שכן הם לא זכו בנחלות.
בימינו אנשים נוטים גם להרגיש ולהדגיש את המחירים שהכהנים משלמים. בימינו המחיר של איסורי הנישואין והאיסור להיטמא למת מורגשים, והרווחים הרוחניים והממוניים מצטמצמים כשאין מקדש.
מכיוון שעם ישראל בכללותו נקרא “ממלכת כהנים וגוי קדוש”, התופעה הזאת קיימת גם ברמה הלאומית. ניתן לומר שלעם ישראל יש זכויות יתר בתחום הרוחני. עם ישראל קיבל את התורה כחלק מברית עם הקב”ה וממילא החיים נטענים במשמעות, והקשר עם הקב”ה קרוב. ומצד שני, הדבר גובה מחירים שהם לא תמיד פשוטים. לפעמים נחווה יותר את המחירים, ולפעמים כדאי לפקוח את העיניים גם לזכויות וליתרונות. בימי הספירה שבהם אנחנו מציינים את הזכויות הרבות מיציאת מצרים ועד הזכות בארץ והזכות בקבלת תורה, כדאי לזכור שקדושה היא לא רק כותרת וזכות, היא גם אחריות ומחויבות.