פֻּשׁ_שבוע לפרשת בהעלותך

בפרשתנו משה מנסה לשכנע את חובב בן רעואל חותנו להמשיך איתם לכיוון ארץ ישראל. משה פותח בהבטחה “לכה אתנו והטבנו לך כי ה’ דבר טוב על ישראל”. חובב מסרב “לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך” ומשה מנסה לשכנע שוב, גם במה שיצא לחובב “והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה’ עמנו והטבנו לך” וגם בתועלת שהוא יכול להביא או כבר הביא לבני ישראל “כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים”.
אפשר להבין את הסיפור הזה בשתי רמות של הבנה – רמה אחת מאוד חומרית. משה מבטיח לחובב הבטחה חומרית (הטוב שה’ ייטיב עמנו זה נחלת הארץ, וגם לחובב מובטחת נחלה), הסירוב של חובב הוא חומרי (ארצי ומולדתי – כבוד ונכסים) וגם הסיבות שמשה רוצה שחובב ימשיך איתם הן חומריות (לצורך חניה, עצות וידע בכיבוש).
רמה שניה של הבנה היא אחרת לגמרי – הביטויים ארצי ומולדתי מזכירים לנו את אברהם אבינו שנדרש להתנתק מהעבר שלו כדי ללכת בעקבות ה’. מכאן, הטובה המובטחת קשורה לטובה שבספר שמות – הטובה שה’ עשה לישראל, ההצלה ממצרים, הנסים הגדולים, גילוי שכינה. אבל בעיקר – משה מזכיר לחובב שכבר עזב את ארצו ומולדתו כדי לחנות עם ישראל במדבר, חניה שמתקשרת למתן תורה. משה קובע שהגעת יתרו לחניה במדבר, מזכה אותו באותו טוב רוחני שעם ישראל מקבל וימשיך לקבל.
בהקשר זה, ההגדרה של משה, “והיית לנו לעיניים”, מאפיינת את היכולת של חובב להיות העיניים של העם, בכך שהוא מהווה עיניים לעם – מסתכל עליהם מבחוץ ויודע לזהות את הטוב שהם מקבלים. עם ישראל, בתוך הסיפור, לא תמיד מצליח להסתכל על המציאות מבחוץ ולהעריך אותה. דווקא מי שהצטרף באמצע, כשהם חונים במדבר, בא מתוך בחירה ומתוך זיהוי של הטוב. מי שבא מבחוץ יכול להוות עיניים גם בזיהוי בעיות ופתרונם (כמו שאמר יתרו, שהוא חובב או אביו של חובב): “לא טוב הדבר אשר אתה עושה” בהקשר של שיפוט העם. לפי הסבר זה, משה מזהה את הכח של חובב כמי שמהווה את העיניים החיצוניות, שרואות טוב יותר גם מה טוב (ובוחר בו) וגם מה לא טוב (ויכול לעזור לתקן).