פֻּשׁ_שבוע לפרשת בראשית

הפסוק “ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך” מובן בד”כ כקביעה לגבי יחסי הכוחות בין האיש לאשה ובין גברים לנשים. יש הרואים בכך קללה שלא מחוייבים לקיימה (כמו שלא חייבים ללדת בלי אפידורל או לעבוד בלי מזגן). יש שמאמינים ששינוי היחס בין המינים מבשר עידן של גאולה.
אני רוצה להציע הבנה אחרת של הפסוק על בסיס פסוק מאוד דומה בפרק הבא: “הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו”. האם פסוק זה קובע יחסי כוחות בין החטא לבין קין?
להבנתי, הקב”ה אומר לקין: למרות שהחטא “משתוקק” אליך, ומנסה להכשיל אותך, יש בך הכוחות למשול בו, ולא להתפתות לחטא. והדבר נתון לבחירתך.
אם כך, נראה שהקב”ה אומר גם לאשה, גם אם תנסי לפתות את אישך, כשתשתוקקי – אם תשתוקקי – להסיתו לדבר עבירה, יש בו הכוחות למשול בך, כלומר בפיתוי שאת עשויה להציב בפניו. כשם שקין יכול לעמוד בפני הפיתויים שהעולם הזה מציב לו, כך יכול האדם לעמוד בפני הפיתוי שמזמן אדם הקרוב אליו שחוטא ומנסה להחטיא.
למעשה, כל העונשים שה’ נותן לשלשת ה”גיבורים” בסיפור האכילה מעץ הדעת טוב ורע נוגעים גם לעצם המעשה, וגם ליחסי הכוחות בין ה”גיבורים” שגרמו לכישלון.
הנחש נענש שילך על גחונו. מכיוון שהוא הכשיל את חוה, הקב”ה יצר ביניהם מערכת יחסים של איבה, כדי שזה לא יקרה שוב.
חוה נענשה שבעצב היא תלד בנים. מכיוון שהיא הכשילה את אדם, הקב”ה יצר ביניהם מערכת יחסים שבו גם אם היא תנסה לפתותו, הוא יוכל לעמוד בפיתוי. לאדם יש כוח להתמודד עם פיתוי, גם כשיבוא מאשתו כגופו.
האדם נענש בכך שיצטרך לעבוד קשה. מכיוון שהוא פגע באדמה (בלקיחת פירות בלי רשות), הוא יאבק בה כל חייו, ולבסוף היא “תנצח” ותאסוף אותו אליו לעת מותו.
התורה מציגה מספר אפשרויות להתמודד עם גורמי פיתוי: איבה – התמודדות – מאבק וכניעה. בנוגע ליחסים בין אנשים (ובין גברים ונשים) ניתנה האפשרות האמצעית. מערכת יחסים מורכבת המושתתת על התמודדות ועצמאות, קשר רגשי לצד בחירה חופשית.