פֻּשׁ_שבוע לפרשת בשלח
הרבנית ד"ר עדינה שטרנברג
באחת התחנות הראשונות של בני ישראל ביציאתם ממצרים, הם מגיעים למרה. לצד המים שהם מקבלים, הם מקבלים גם תורה: “ויורהו עץ… שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו”. “הוראת” העץ למשה מלווה בהוראת תורה (חוק ומשפט) לעם.
על אילו “חוק ומשפט” מדובר? התוכן עצמו לא מסופר לנו. חז”ל, ורש”י בעקבותם, הסיקו מכך שנאמר בעשרת הדיברות (שבספר דברים) על מצוות שבת וכיבוד הורים “כאשר ציויתיך”, שעוד לפני מתן תורה היה ציווי על כיבוד הורים ושבת. על שבת נצטוו גם בסיפור המן בפרשתנו, אבל על כיבוד הורים לא מצאנו ציווי אחר לפני מתן תורה.
לעומת זאת, לפי הרמב”ן, בני ישראל קיבלו חוקים ומשפטים שיעזרו להם להנהיג את עצמם במדבר, מבחינה אנושית (איך מחלקים את המים ביניהם, ואיך מתנהגים עם סוחרים, לדוגמה) ומבחינה דתית (איך נכון לפנות בבקשה לקב”ה וכיו”ב).
אפשר לומר שרש”י רואה בחוק ובמשפט כאן “דין חינוך”. עוד לפני שבני ישראל יקבלו את התורה, הם מתחילים להתרגל לרעיון של קיום מצוות, ומקבלים כמה מהם כניסיון וכהתנסות ראשונית.
לעומת זאת, הגישה של הרמב”ן מתכתבת עם הרעיון של “דרך ארץ קדמה לתורה”. לפני שבני ישראל יוכלו לעמוד לפני בוראם, לכרות ברית ולקבל תורה, הם צריכים קודם כל לבנות את עצמם בתור חברה, שמתנהגת בצורה ראויה כלפי חבריה וכלפי מנהיגיה, וממילא – גם כלפי א-לוהיה.