פֻּשׁ_שבוע לפרשת וארא

אנו רגילים לחלק את המכות לצמדים של שלש-שלש. במכה הראשונה משה מזהיר את פרעה לבד (“על היאור”), בשניה מזהיר סתם (“בא אל פרעה”), ובשלישית לא מזהיר. עם זאת, במכת הברד, משה משכים ומתיצב לפני פרעה, אך נראה שהוא לא פונה אליו ביחידות, אלא גם עבדיו נמצאים במעמד.
במכה הזאת, משה מתחיל להעניק כח לעבדי פרעה. הוא נותן בידם מפתח – הברד יכה בשדה, אבל מי שיכניס את בעה”ח ואת העבדים הביתה יציל אותם. בכך הוא מלמד על היכולת של האדם הפשוט לשלוט בגורלו. פרעה אולי גורם לכך שהמכות יגיעו, אבל לעבדים יש כח לשלוט במצבם.
בהמשך לכך נראה במכה הבאה את העבדים כגורם אקטיבי שמנסה לשכנע את פרעה לשלח את בני ישראל. ובמכת הבכורות, לא רק פרעה יעמוד כדי לשלח את בני ישראל. הוא יצטרף לעבדיו ולעמו.
ניתן לראות שהדרך לשכנע את פרעה להוציא את ישראל ממצרים לא עובר רק דרך המכות הכואבות, אלא גם דרך חיזוק האנשים שסביבו, וחינוכם שיש להם שליטה בחייהם ובמהלך העניינים. ככל שהם יקחו לידם יותר כח, כך פרעה יאבד מכוחו. ואמנם, בסוף גם הם יענשו על חלקם בשיעבוד מצרים, אבל הם יקבלו את הכח להחליט כיצד לפעול בעקבות העונש הזה.
לפעמים, כדי להקטין את הבריון ואת מי שלוקח את כל הכוח אליו, נכון יותר לפעול לחזק את האנשים שמסביב. לפעמים, אנחנו רגילים להתבטל בפני המנהיגים, המנהלים, השלטונות ובפני כוחות שאנחנו תופסים כגדולים מאיתנו. משה, במהלך מכות מצרים, מלמד אותנו, שגם לאנשים מסביב יש הזדמנות להשפיע – קודם כל על החיים שלהם, ובהמשך גם ברמה הלאומית.