פֻּשׁ_שבוע לפרשת ויקרא

ספר ויקרא פותח בקורבנות הנדבה – עולה, מנחה ושלמים. רק לאחר מכן הוא עובר לקורבנות החובה – חטאת ואשם (ובהמשך גם עולות ומנחות שהן חובות של הציבור).
למעשה, עולם הקורבנות התחיל מהנדבה – החל מקין והבל ונח, ורק בהמשך הוא יהפוך לחובה – כשיעקב מחייב את עצמו במסגרת נדר, ובעיקר – בעקבות מעמד הר סיני. הנתינה לה’ מתחילה מהמקום של רצון טוב, ורק בהמשך ניתנים לזה גדרים וגבולות, כשגם הנדבות נכנסות לתוך מסגרת.
לעתים עשויה להיות תחושה שבעקבות ברית סיני, ממשיכים בתוך עולם החובות, והנדבות שנובעות מרגשות ספונטניים הולכות לאיבוד. אבל בכל מערכת יחסים חשוב לשמור על הרצון והחשק, גם כשיש מחויבויות וחובות.
אם נציץ לרגע לסוף ספר ויקרא, נגלה שהספר מסתיים שוב במסגרת של ברית – עם ברכות וקללות שנלוות לכל ברית, תוך החזרת המבט להר סיני (פרשות בהר-בחוקותי).
אבל נשים לב, שהספר לא מסתיים בברית, אלא דווקא בפרק כ”ז שעוסק בסוגים שונים של הקדשות – הקדשת ערכו של אדם, הקדשת בעלי חיים ואדמות ועוד ועוד. כך שגם אם התורה מכניסה את העולם של הקורבנות לתוך מסגרת של ברית, היא גם מכניסה את הברית לתוך מסגרת גדולה יותר של נדבה ורצון טוב. גם בתוך עולם של מחויבות נמצא את ההתנדבות, וגם לפני ואחרי המסגרת המחייבת, נמצא את האהבה והדברים שבאים מהלב.