פֻּשׁ_שבוע לפרשת וישלח

סיפור המאבק של יעקב עם המלאך ערב החזרה לארץ ישראל, מזכיר את סיפור המפגש של המלאך עם משה, ערב החזרה למצרים. בשני המקרים יש עימות עם מלאך, שנגמר בפגיעה בירך / אמצעי הרביה [קשר שמבוסס גם בשבועה תחת הירך, שלפי החוקר מלול, מסמל את אמצעי ההולדה, ולכן מהווה שבועה בדורות הבאים]. יש דמיון נוסף בין סיפורים אלו לבין הסיפור של המפגש של יהושע עם המלאך ערב המלחמה ביריחו (מיד לאחר ברית מילה המוני של העם).
בשלשת הסיפורים הללו הגיבורים הולכים לקראת עימות. יעקב לקראת עשו, משה לקראת פרעה, ויהושע לקראת עמי כנען.
מה תפקיד המלאך בסיפור הזה? בסיפור של יהושע נראה שהמלאך בא לחזק “עתה באתי”, אם כי חז”ל ראו בסיפור הזה ביקורת. בכל זאת “חרבו שלופה בידו”… אולי גם בסיפורים האחרים המלאך בא לחזק לקראת העימות המתקרב, אך כאשר יש מפגש עם המלאך, כדי להיות ראוי לחיזוק, המלאך גם מצביע על נקודות שראויות לביקורת.
אצל משה – הביקורת היתה על כך שלא מל את בנו. יש בכך ביקורת רחבה יותר – משה הולך לייצג את עם ישראל, איך יתכן שבנו עוד לא נושא את הסממן היהודי?! דבר זה דורש תיקון לפני שהמלאך יוכל להעניק כוחות לקראת העימות המתקרב. אצל יהושע – נראה שהוא מסמל את ההצלחה במאבק המתקרב, גם אם יש גם ביקורת במפגש עצמו.
ומה לגבי יעקב? יש במפגש חיזוק לקראת העתיד – “כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל”, אבל גם פגיעה בצידה. ואולי באמת המלאך מצא את מקום התרפה של יעקב? אפשר שהוא דומה למקום התורפה של משה רבינו – חוסר בטחון בזהות שלו, חוסר בטחון במקום או בזכות של הצאצאים שלו? ואפשר שזה קשור לעצם היכולת להאבק – לעבור מעקב לירך לעמידה איתנה. ואולי זה היינו הך – היכולת להאבק בצורה ישרה, קשורה לאמונה של אדם בצדקת דרכו.