פֻּשׁ_שבוע לפרשת חיי שרה

אנחנו רגילים לומר שכשהעבד הולך לחפש אשה ליצחק, הוא מחפש את בת דמותו של אברהם אבינו. בדרך כלל אנחנו חושבים על המידות הטובות של רבקה – הזריזות והחריצות – שמופיעות בשירות המידה החשובה של הכנסת אורחים, ומלווה בעקרון של “אמור מעט ועשה הרבה”.
אבל רבקה היא בת דמותו של אברהם באופן נוסף – היא נבחרת בידי ה’ (כפי שאברהם אמר, שה’ ישלח את מלאכו כדי לסייע במציאת האשה), על פי מבחן ברור שהעבד מנסח (בגלל אותה הבטחה של אברהם, שה’ מלווה אותו בבחירה), בדיוק כמו שאברהם נבחר בידי ה’.
וכשם שאנחנו מוצאים את מעשה הבחירה באברהם דרך הציווי “לך-לך” כך אנחנו פוגשים את המבחן האמיתי של רבקה, כאשר היא נדרשת לאותו מהלך – לצאת מארצה וממולדתה (שהיא גם ארצו ומולדתו של אברהם, כפי שנאמר במפורש בכתב המינוי לעבד), וללכת אל ארץ שהיא לא מכירה, רק בזכות שם ה’ שהיא שומעת מפי העבד, ויודעת שחל על האדון שלו ומשפחתו.
כשהיא נשאלת “התלכי עם האיש?” היא עונה “אלך”. למעשה, לאחר הבחירה ברבקה, השרש הל”ך מופיע שבע פעמים ביחס להליכת רבקה והעבד חזרה לארץ, ועוד פעם שבה היא רואה את יצחק ושואלת “מי האיש הלזה ההולך בשדה”.
אנחנו רגילים לראות את האבות והאמהות כמעין “עסקת חבילה”. אברהם נבחר ללכת לארץ ישראל, ושרה עמו. יעקב נשלח חזרה לארצו, ורחל ולאה עמו. רבקה היא האם שמציגה את הבחירה באם בפני עצמה, ובבחירה שלה להישמע לקריאה.
לא פלא שהיא זוכה לברכה שדומה לברכת אברהם: “אחותנו את היי לאלפי רבבה”.