פֻּשׁ_שבוע לפרשת יתרו

פרשנים רבים רואים בעשרת הדברות את הגרעין של התורה כולה, כאשר כל שש מאות ושלש עשרה המצוות הם ביטויים ופרטים של הגרעין הזה. כל המצוות שקשורות לאמונה בה’ כלולות בדיבר הראשון, ואלו שנלחמות בעבודה זרה בדיבר השני. הדיבור השלישי כולל את כל מה שקשור לכבוד שמים, ומצוות שבת לקדושת הזמן. מצוות כיבוד הורים קשורה מצד אחד להכרה בסמכות (ומכאן היחס לבתי המשפט, הדיינים, המלך והכוהנים), ומצד שני להכרת הטוב ודאגה לזולת.
אם הדבר נכון, כיצד נבחרו דווקא עשרת הדברות הללו? האם הם המיצוי של הגרעין? או אולי רק דוגמאות? מדוע נבחרה דווקא שבת ולא חג הפסח, לדוגמה? מדוע האיסור להעיד שקר ולא האיסור לקחת שוחד?
אפשר להציע שהייחוד של עשרת הדברות הוא בכך שכל ישראל שמעו באזניהם את דבר ה’. הדברות אפילו פותחות בפניה ישירה של ה’ לכל אחד ואחד: “אנכי ה’ א-להיך”. לא רק שהקשר ישיר, הפניה היא אישית. ממילא, אפשר לראות בעשרת הדברות את הגרעין של המצוות, או דוגמאות בתוך הגרעין הזה, שהם אישיים.
אמונה בה’, איסור עבודה זרה, ואיסור לשאת את שם ה’ – אפילו בין אדם לעצמו – הם אישיים ביותר. מצוות השבת היא דוגמה לקדושת הזמן שמתרחשת באופן פרטי בביתו של האדם פנימה, בעוד שלחגים יש היבטים חברתיים רחבים. ההקשר החברתי והסמכותי הראשוני של כל אדם זה המשפחה שלו, ההורים שלו. גם הקשר הבסיסי למערכת המשפט זה בעדות של אדם, לעומת איסור לקחת שוחד שזה כבר עובר לדיינים.
כשנעבור לפרשת משפטים, ולמצוות נוספות בתורה, הגרעינים הללו יתפתחו ויצמחו גם לתוך היבטים חברתיים רחבים עם השלכות קהילתיות.
כפי שניתן לראות (וגם להרגיש), לקשר עם הקב”ה יש היבט מאוד אישי ואינטימי, לצד יצירת חברה עובדת ה’.