פֻּשׁ_שבוע לפרשת כי תשא
הרבנית ד"ר עדינה שטרנברג
בסוף הפרשה מוזכרות מצוות שונות במסגרת כריתת הברית המחודשת בין ה’ לישראל, בנתינת לוחות שניים (וי”ג מידות של רחמים). מצוות אלו שכוללות איסור פסל ומסכה, שבת, רגלים, בכורות וביכורים, הן למעשה חזרה על חלק מהמצוות בפרשת משפטים. מדוע חוזרים דווקא על המצוות הללו? מה מיוחד בהן?
אנשים רבים טועים לחשוב שפרשת משפטים, שלפי הרמב”ן היא חלק נכבד מהברית בין עם ישראל לקב”ה, היא פרשה חברתית. היא עוסקת בענייני בין אדם לחברו, כמו דיני ממונות, שחרור עבדים, איסור רציחה ופגיעה בממון אחרים, דיני שומרים וכו’. אכן, הפרשה עוסקת בדברים אלו, אבל היא גם עוסקת במצוות של “בין אדם למקום” כגון שבת וחגים. אמנם, היא עוסקת במצוות אלו גם בהקשר חברתי, כאשר עולים לרגל יחד, ובשבת שובתים כדי שינוחו “שורך וחמורך וינפש בן האמה והגר”. אך אלו גם מצוות בין אדם למקום.
בחטא העגל בני ישראל הפרו את הברית עם הקב”ה, בעיקר בחלק הזה שכולל את העמידה לפני ה’ ואת המחויבות כלפיו. המרקם “החברתי” לא נפגע, אבל הממד “הדתי” לכאורה כן. מכיוון שכך, כאשר נכרתה הברית מחדש, ה’ חזר דווקא על ההיבטים הללו. ללמדנו, שהברית כוללת גם את ההיבטים החברתיים (שלפעמים יותר קל לנו להזדהות איתם) וגם את ההיבטים שהם כלפי שמיא (שבהם כשלנו, ואותם צריך להזכיר שוב).
לכל אחד מאיתנו יש היבטים אחרים שאנחנו מזדהים איתם וקל לנו איתם. לפעמים נצטרך להזכיר לעצמנו את המקומות שבהם אנחנו נכשלים או צריכים להתחזק. במקרה הזה, זה היה הצד שבין אדם למקום, אבל אנחנו צריכים לזכור שהן הממד הזה, והן הממד של “בין אדם לחברו” הם חלק מהברית עם הקב”ה.