פֻּשׁ_שבוע לפרשת נח

התורה מכירה שני דגמים של “בן העובד את אביו”, כלומר בן אחד מתוך בנים אחרים שתומך באב לעת זקנתו ומטפל בו יותר משאר אחיו. בד”כ זה הבכור, ואולי בשל כך הוא זוכה לנחלה כפולה. אבל פעמים רבות דווקא נגלה את הבן הצעיר, בן הזקונים כמי שמטפל באבא ודואג לו. כך ניתן להבין את יוסף שנמצא יחד עם אביו בזמן שאחיו רועים בצאן.
יתכן שלכך גם ציפה נח, שבנו הקטן חם יסעד אותו. אלא שבן שתומך באביו גם רואה אותו בחולשותיו ובמערומיו. וחם, במקום לכבד את אביו, התכבד בקלונו, וקרא לאחיו כדי ללעוג לאביו, יחד איתו.
כתוצאה מכך, נח מקלל את חם – בנו הקטן של חם לא ישרת אותו, לא יתמוך בו ולא יסעד אותו, אלא יהיה משועבד לתמוך ולסעוד אנשים אחרים. תכונת כיבוד ההורים שהיתה טבועה בשם וביפת, פסחה על פני חם. ההתקוממות כנגד התכונה הזאת, לא היתה רק פגיעה נקודתית נח, אלא ביטאה חסרון בנפש של חוסר הכרת הטוב מחד, וחוסר הבנת סמכות מאידך.
כנגד זאת, נח מקלל את כנען שישרת אחרים, כאלו שיש בהם את התכונות הטובות, וגם ילמד את המשמעות של סמכות. אבל סמכותו של חם ניטלה ממנו, והזכות לכבוד מבנו, שיצטרך לשרת אחרים.