פֻּשׁ_שבוע לפרשת שופטים
הרבנית ד"ר עדינה שטרנברג
לפעמים להקשר עשויה להיות השפעה גדולה על ההבנה. בפרשתנו מופיעה פרשיית עגלה ערופה. בד”כ נוהגים להבין שפרשה זו מדברת על האחריות של ההנהגה – של השופטים (מערכת המשפט) והזקנים (הנהגת הקהילה) ושל הכהנים (מערכת הקדושה והכפרה) לרצח של אדם במרחב. השופטים יתוודו על כך שלא שחררו פושעים פוטנציאלים לחופשי, הזקנים על כך שלא דאגו לאדם הבודד להגנה, והכהנים יבקשו כפרה.
הבעיה היא – שהמיקום של הפרשה מאתגרת את התפיסה הזאת. אם מטרת הפרשיה להטיל עוד אחריות על ההנהגה, מדוע היא לא נמצאת בחלק של הפרשה שעוסק בדיוק במוסדות הללו – השופטים, השוטרים, הזקנים והכהנים?
בין העיסוק של הפרשה במוסדות השלטון (שכוללים גם אינסטנציה גבוהה לצדק, וגם מלך, וגם נביא לצד אלו), לבין פרשיית עגלה ערופה מופיעים בתווך דיני מלחמה – כהן משוח מלחמה, קריאה לשלום במלחמה, ואיסור השחתת העץ בעת מצור.
בעצם עברנו לזירה אחרת. היא עדיין ציבורית, אבל היא לא במבנה החברתי הרגיל, אלא באקס-טריטוריה של יציאה למלחמה. גם אחרי פרשית עגלה ערופה, שחותמת את פרשת השבוע, נמשיך עם דיני המלחמה בדין אשת יפת תואר.
ההקשר של דין עגלה ערופה, יחד עם הביטוי “חלל” בנוגע למת, מעלים אפשרות אחרת להבנת הפרשה – שבכלל לא מדובר על רוצח ונרצח, אלא על חלל מלחמה ש”הלך לאיבוד”. רפרוף זריז על המילה “חלל” על הטיותיה השונות, מלמד שכמעט תמיד המילה מופיע בהקשר של מלחמה ולא של רצח סתם.
אם ננסה להבין את הפרשיה על רקע ההקשר של מלחמה, ומדובר על חלל מלחמה, אפשר שהפרשיה קוראת לשים לב למתים במלחמה – אלו שרחוקים מהבית ואולי דואגים לו שם, אבל דווקא אנשי העיר הקרובה לא שמו לב לחסרונו, כי הוא לא מהעיר עצמה. לפי זה התורה קוראת לערי ישראל, בעת מלחמה, לצאת מד’ אמותיהם ולבדוק מי נשאר בשטח, והאם הובא לקבורה ראויה. יתכן שההמולה סביב המדידה לעיר לאו דווקא באה כדי למצוא את הרוצח (כפי שמשמע מהרמב”ם) אלא להודיע שנמצא כאן מת “יתום” שאולי חסר למישהו בבית, ושגם לו צריך לדאוג (אולי – מה שיקרא לימים – מת מצווה).
בין כך ובין כך, הפרשה קוראת לנו לפתוח את העיניים, להביט מעבר לארבעת אמותינו, מעבר לגבולות הבית והעיר, ואולי גם מעבר לגבולות הקהילה. בין אם זה במקרה של רוצח שהמערכת פספסה, או אנשים בודדים שמתמודדים לבד עם הצרות, ובין אם אדם שלחם למען עמו, ועליהם נאמר באופן מילולי מדי: “איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה”.
לעילוי נשמת החייל הלל נחמיה אופן ז”ל