פֻּשׁ_שבוע לפרשת שמות

משה מתנגד לשליחות ה’ על בסיס שני טיעונים: א. מי אנכי כי אלך אל פרעה? ב. וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?
רש”י מסביר את השאלה השניה של משה שלא היה משוכנע שמגיע לבני ישראל לצאת ממצרים. דבריו מתקשרים לפירושו על דברי משה לשני העברים הניצים: ויאמר אכן נודע הדבר. גם שם רש”י מסביר שכעת משה מבין מדוע בני ישראל לא נגאלו ממצרים.
אפשר לראות קשר נוסף בין שני הסיפורים. בסיפור שני הניצים משה רוצה לעזור לאחיו, והם דוחים את הנהגתו: מי שמך?
אפשר לומר שסיפור זה יושב ברקע סירובו של משה לשליחות. כיצד הוא יכול לייצג את עם ישראל בפני פרעה ולהוציא אותם ממצרים אם הם לא מעוניינים בו, כעזרה מיד צר (במאבק של המצרי מול העברי) או כמנהיג שיעזור לענייניהם וריביהם הפנימיים (בריב של שני העברים).
ה’ אומר למשה להפסיק להיות ניזון מחוויות עבר שליליות, ולא לתת להן לעצב את מי שהוא ואת השליחות שלו. עדיף להאמין בצדקת הדרך, בהליכה עם ה’ ובהסתכלות קדימה אל העתיד: תעבדון את הא-להים על ההר הזה.