פֻּשׁ_שבוע לפרשת תרומה

המדרשים והפרשנים חלוקים ביניהם בשאלה מתי נצטווה משה על המשכן – האם הציווי קדם לחטא העגל, כפי שמשתמע מסדר הפסוקים, או ש”אין מוקדם ומאוחר בתורה” והציווי על המשכן בא בעקבות חטא העגל.
השאלה הזו היא בעצם רחבה יותר והיא האם ה’ היה חפץ במשכן לכתחילה או שהציווי עליו היה בדיעבד וכתגובה לחטא העגל, בין אם כדרך לכפר על חטא העגל ובין אם מתוך הבנה שנולדה כביכול בחטא העגל, שהעם זקוק לכלים מוחשיים כדי לעבוד את ה’.
השאלה הזו גם נוגעת בשאלות תיאלוגיות רחבות יותר – האם יתכנו שינויים בתורה, והאם ה’ “משנה את דעתו” בכל הנוגע למצוות ולאופן שבו אנחנו עובדים אותו. אנחנו רגילים למחשבה שההיסטוריה מושפעת ממעשי בני אדם (כמו הליכה במדבר ארבעים שנה בגלל חטא המרגלים), אבל קשה יותר לחשוב שתוכן התורה מושפע ממעשי בני אדם.
ברצוני להציע הצעת פשרה, ולדמות את הציווי על המשכן לבריאת האשה. תיאור בריאת האשה מופיע (כמו פרשיות המשכן) פעמיים. בפרק א’ נאמר שזכר ונקבה בראם, ובפרק ב’ נאמר שקודם האיש נברא ואז האשה נוצרה מצלעו. יש כאן פער בין התכנון, מה ש”עלתה במחשבה לפני” לבין הביצוע, ואיך שהאדם רואה את המציאות. במחשבה נבראו גם וגם, אבל בפועל, האדם מבין את בריאת האשה (או הפרדתה ממנו) כמענה לצורך.
דברים דומים ניתן לומר על המשכן. פרשיות תרומה ותצווה שהטרימו את חטא העגל מלמדות שהמשכן היה מתוכנן מלכתחילה. אבל העם עצמו גילה על המשכן רק בפרשות ויקהל-פקודי, בדיעבד. מבחינת העם, הם מבינים את הצורך במשכן, מתוך הנפילה בחטא העגל. ממילא, כעת הם גם רואים בו מענה לצורך הזה, מה שאולי לא היו תופסים ומבינים אילולי חטאו קודם בעגל.
בעקבות כך, אפשר לראות את נתינת התורה כולה, חלקים חלקים, כחלק מתפיסה חינוכית של הקב”ה, לא “להנחית” הכל בבת אחת, ואדרבא, למצוא את המקומות הנכונים לעם לקבל את החלקים השונים של התורה.