פֻּשׁ_שבוע לראש השנה
הרבנית ד"ר עדינה שטרנברג
תפילות ראש השנה עוסקות לא מעט במערכת היחסים בינינו לבין הקב”ה. אחד הדברים זה שהתפילה עצמה משדרת חוסר בהירות בעניין. אנחנו פונים לקב”ה “אם כבנים אם כעבדים”. אנחנו לא ממש סגורים על השאלה איך ה’ “מגדיר את עצמו” ביחס אלינו. הוא אבא שלנו? אז נלך לאפיק של רחמים. הוא אדון שלנו? אז נלך לאפיק של תלות ובקשת חנינה.
באופן אירוני, כשהנביא מלאכי מדבר בשם ה’, הוא פונה לעם ומשדר שהעם לא סגור על עצמו: “אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי?”. ה’ לא בטוח איך העם מגדיר את הקשר עם ה’, אבל לכל בחירה כזאת יש השלכה על האופן שבו אנחנו אמורים להתנהג כלפי הקב”ה.
בעצם יוצא, שאנחנו לא יודעים לגמרי מה ה’ רוצה, והוא לא ממש יודע מה אנחנו מחפשים. אנחנו מנסים את שני האפיקים, ככה, ליתר ביטחון, ובהזדמנות אחרת, הוא בא בדרישות, שלכל הפחות נחליט על אפיק אחד.
ונראה לי, באיזשהו אופן, שהדברים נשארים ברמת החתול של שרדינגר. אם אנחנו נתייחס לה’ כאב, ככה הוא אכן יהיה, ואם נתייחס אליו כאדון (או כמלך, שזה דימוי אחר ושונה), ככה הוא יהיה.
חלק מהבחירה שאנחנו לוקחים איתנו אל תוך ומהימים הנוראים היא עם אלו הגדרות ומערכות אנחנו בוחרים להישאר. ואולי, אנחנו מעדיפים את האפשרות לפעמים כך ולפעמים כך…