אחסון שניצלים בכלי של גלידה הרבנית ד"ר עדינה שטרנברג

יש לדון בשאלה זו סביב שני מוקדים – הראשון – האם הכלי של הגלידה מוגדר חלבי בעקבות אחסון הגלידה בתוכו? בהמשך לכך, האם מותר לאחסן בתוכו דברים קרים או חמים? השני – האם ראוי לאחסן אוכל בשרי בכלי שמצהיר על עצמו שהוא “חלבי”.

האם הכלי של הגלידה מוגדר כחלבי?

חז”ל למדו שכלים יכולים לבלוע מהאוכל שבתוכם [חולין צז ע”א, עבודה זרה עה ע”ב ועוד], כמו שאוכל יכול לקבל טעם מאוכל אחר. כשם שאוכל שמתבשל ביחד מקבל טעם זה מזה, כך כלי שנתבשל בתוכו אוכל מסוים מקבל טעם מהאוכל הזה. אמנם, אחרי 24 שעות, הטעם הבלוע בכלי נחשב טעם פגום [עבודה זרה שם) וחומרתו קלה יותר מטעם “בן יומו” שבלוע בכלי. מכל מקום, לכתחילה, לא אמורים לבשל בתוך הכלי הזה אוכל מהסוג השני, אבל בדיעבד הוא מותר [שו”ע יורה דעה צג א].

חז”ל למדו שיש דרכים נוספות להעברת טעמים בין מאכלים – באמצעות מלח, ובאמצעות כבישה שנעשים גם ללא בישול, ובמאכלים קרים [פסחים עו ע”א, חולין צז ע”ב]. לפי חלק מהראשונים כבישה היא רק בחומץ ובשכר, ולפי ראשונים אחרים כל נוזל כובש (וחומץ ושכר כובשים מהר יותר). יש דעות שכבישה נעשית במהלך שלשה ימים [מרדכי עבודה זרה תתנד בשם רבינו תם], אבל רוב הראשונים קבעו שהתהליך מתרחש כבר תוך עשרים וארבעה שעות [רא”ש עבודה זרה ה יא, שו”ע יורה דעה קה א].

הראשונים והאחרונים חלוקים בשאלה האם גם כלים בולעים באמצעות כבישה (כלומר כשיש בתוכם נוזל למשך 24 שעות). באיסור והיתר הארוך [שער ל’ סימן ט] כתב שיש בליעה הדדית בין אוכל לבין הכלי בתהליך של כבישה. הוא התייחס דווקא לכלי עץ וחרס שידועים כבולעים יותר (למעט כלי מתכת). הט”ז סובר שאין הבחנה בין כלי עץ וחרס לכלי מתכת [ט”ז יו”ד קה ס”ק ב] וכולם צריכים הכשרה אם נכבש בהם איסור.

בפרי מגדים [יו”ד משבצות זהב קה ס”ק א] כתב שיש להקל בכלים מצופים גלזורה (ומכאן הסיקו גם לכלי זכוכית). ביביע אומר חלק ב יו”ד סימן ו הביא בשם חקרי לב את הדעה המקלה שאין בליעה בכלים דרך כבישה, אך קבע שאין לסמוך על כך לכתחילה.

המקרה של השהייה, הוא המקרה הקל יותר. שכן, לפי חלק מהאחרונים, במקרה של “כיבוש” של אוכל נוזלי בשרי (למשל) בתוך הכלי החלבי (למשל), הוא לא יאסר, כי עד שהאוכל החדש יכבש, הטעם הקודם שבלוע בכלי כבר יפגם [ש”ך יו”ד קה ס”ק ב, ט”ז יורה דעה קה ס”ק א].  לבליעה דרך כבישה בכלים תהיה השפעה רק אם תוך 24 שעות מהכבישה ישתמשו בכלי בדרך של בישול (שאז האוכל הבלוע עדיין נחשב בן יומו).

אם בישלו בכלי תוך 24 שעות מהבליעה, יש שיחמירו להצריך 60 כנגד הכלי (או”ה הנ”ל), או כנגד קליפת הכלי (ט”ז הנ”ל), ויש שיתירו את האוכל בצירוף כמה ספקות (יביע אומר הנ”ל, פניני הלכה).  דיון זה נוגע לדין דיעבד, אם כבר בישלו או אחסנו אוכל בתוך הכלי, אבל לא לעניין היתר שימוש בכלי לכתחילה, שהוא הנושא כאן.

יוצא מכאן שקופסאות שמכילות נוזלים בשריים / חלביים לאורך תקופה של מעל 24 שעות, בולעים מהטעם של הבשר/חלב והכלים נעשים בשריים/חלביים בהתאם. לדבר זה יש השלכה בעיקר ברמת הדין לכתחילה – שאין לחמם בתוכם אוכל מהסוג השני או לאכסן בתוכם אוכל נוזלי מהסוג השני לאורך זמן, שכן אז האוכל מהסוג השני יבלע לתוכו מהטעם הבלוע בכלי. בדיעבד, האוכל יהיה מותר, כי עד שהטעם יבלע בתוך האוכל החדש, הוא כבר לא יהיה “בן יומו” של האוכל הקודם, וממילא הוא יהיה ‘נותן טעם לפגם’ ומותר בדיעבד.

יש לסייג, שבליעה באמצעות כיבוש נעשית דווקא באמצעות מוצק שנכנס לתוך נוזל. לכאורה גלידה היא נוזלית ונמצאת בתוך כלי (מוצק) במשך יותר מעשרים וארבעה שעות. עם זאת, במספר מקומות אנו רואים שכדי שדבר יוכל “לכבוש” הוא צריך להיות נוזלי ממש ולא מוצק לאורך כל 24 שעות. אם במהלך הזמן הזה הוא מתמצק הוא לא יכול לכבוש (שו”ת הרא”ש כלל כ סימן א, נפסק ברמ”א יורה דעה קד, ב). יש שמדגישים שגם במקרה שזה קרוש ולא מוצק זה עדיין לא נחשב נוזלי לעניין בליעה של טעמים [פרי מגדים יורה דעה קה ס”ק א, שו”ת שבט הקהתי חלק ג, סימן רכא, סעיף ד]. ממילא, קופסת גלידה לא באמת בולעת מהטעם של הגלידה, מכיוון שהגלידה נקרשת / מתמצקת יותר מהר מעשרים וארבע שעות ולכן לא מבליעה את הטעם בקופסה. ממילא, הקופסה נשארת פרווה.

יש לשים לב שקופסאות שמכילות נוזלים חלביים לאורך זמן כן נחשבים לכתחילה לחלביים. לדוגמה בקבוקי פלסטיק שמכילים שוקו או מוקה וכיו”ב. אלו יחשבו לכתחילה חלביים, אם כי לא יפסלו משקה בשרי שמאוחסן בתוכם (וגם לא יהפכו משקה פרווה שמאוחסן, אפילו לאורך זמן, לחלבי), כפי שראינו לעיל.

מכל מקום אם מחליטים שקופסת הגלידה תאחסן אוכל בשרי (בוודאי אם הוא נוזלי, או שמחממים בתוכו אוכל), כדאי לסמן אותה באופן ברור ככלי בשרי, כדי שלא יבואו להתבלבל.