בית הכנסת ההומה מהווה עבורי טריגר לחרדה. מהן הדרישות המינימליות לשמיעת השופר עבורי? הרבנית דבי צימרמן

את לא לבד בחשש שאת מתארת. הרבה אנשים חשים חרדה בנוגע לשיבה לבית הכנסת או פעולות חברתיות אחרות אחרי הקורונה. חרדה עשויה להיות נורמטיבית ומועילה ככלי שמסייע להסתגלות, אבל היא גם עלולה לגרום למצב מתיש ולא בריא. כל זה תלוי הן בסכנה והן בהיקף התגובה הפיסית והרגשית. לא דומה אדם עם חרדה קלה לאדם חרדתי המתמודד עם הפרעת חרדה שסובל מהתקפי חרדה קשים.[i]

בהשערה ששאלתך משקפת את כלל הגורמים הרלוונטיים, סוג החרדה שאת מתארת נחשבת לחולי מבחינה הלכתית. במצבים אחרים יכול להיות שגם במצב של מחלה יידרש מידע רפואי נוסף כדי לקבוע את החובה או הפטור מבחינה הלכתית; אבל הואיל ומשתמע משאלתך שיש לך יכולת לשמוע את קולות השופר במידה מסוימת, נראה שאין צורך בכך במקרה שלך. חשוב להדגיש שגם לאדם שאין לו יכולת להתמודד עם המצב של בית הכנסת בכלל יש אפשרויות שונות שמאפשרות לו לשמוע תקיעת שופר – כמו לעמוד מחוץ לבית הכנסת, או לבקש ממישהו שיתקע עבורו בבית (או מחוץ לבית). הקריטריונים הבסיסיים לקיום מצוות השופר הם שיש לשמוע את קולות השופר עם כוונה לצאת ידי חובת המצווה, ויש לשמוע קול שופר שנתקע לשם מצווה עבור השומעים (שו”ע, או”ח, תקפ”ו, ו).

מצוות שמיעת קול שופר

דין תורה

בתורה נקרא היום הראשון של החודש השביעי (תשרי) ‘יום תרועה’ (במ’ כט, א), ו’זכרון תרועה’ (ויק’ כג, כה). התלמוד (ראש השנה לג, ב) גוזר גזירה שווה בין התרועה של ראש השנה להשמעת שופר היובל (ויק’ כה, ח-ט), כדי לבאר את דיני מצוות תקיעת השופר בראש השנה, ומסכם שיש להשמיע תשע קולות המורכבים משלושה סדרות של הקולות תקיעה – תרועה – תקיעה (תר”ת). [ii]

קיום הדין על פי המסורת ההלכתית

איך 9 הקולות של דין תורה הפכו ל-100 שמשמיעים היום בבתי הכנסת? כמה קולות צריך לשמוע כדי לקיים מצוות שופר? בגמרא (לג, ב-לד, א) מובאות שלוש מסורות שונות בהגדרת התרועה שיש להשמיע בין תקיעה לתקיעה: קולות שעולים ויורדים (יללה) כמו יללה של אישה אבלה, שנקראים ‘תרועה’ (תר”ת); או קולות ארוכים יותר (גנוחי גנח) שנקראים ‘שברים’ (תש”ת); או שילוב של ‘שברים ותרועה’ (תשר”ת).

לפי הרמב”ם (הלכות שופר וסוכה ולולב ג, ב), בגמרא משתקפת מחלוקת לגבי האופן שבו יש לתקוע בשופר – והואיל והיא אינה פוסקת לפי אחת הדעות, יש לתקוע על פי שלוש הדעות כדי לוודא שיוצאים ידי חובת המצווה. לדעת הרא”ש הגמרא מביאה מסורות חלופיות שכולן נכונות, אבל הואיל וקשה היה להבין שבכולן יוצאים ידי חובה, התקבל המנהג לאחד את המסורות ולתקוע בכל ההרכבים של כל הקולות. על מנת לקיים את מצוות התורה מעבר לכל ספק, או למנוע מחלוקת, היום מקובל לחשוב שכדי לצאת ידי חובה אדם נדרש לשמוע לכל הפחות את ההרכבים הבאים (שו”ע, או”ח תק”צ, א-ב):

תש”ת X 3 = 9

תר”ת X 3 = 9

+ תשר”ת X 3 = 12

9 + 9 + 12 = סה”כ 30 קולות

אם כן, מדוע משמיעים 100 קולות? בגמרא מתואר המנהג לתקוע בשופר במהלך תפילת מוסף. כיום נוהגים על פי שיטת רבנו תם והרמ”א, ומשמיעים 30 קולות בתחילת תפילת מוסף, כדי לקיים מצוות שופר סמוך לברכה, ושלושה סדרות של 10 קולות (תש”ת, תר”ת, תשר”ת) אחרי מלכויות, זכרונות, ושופרות – ובכך מגיעים ל-60 קולות. קולות נוספים מושמעים במהלך התפילה במקומות נוספים כאשר כל קהילה נוהגת על פי מסורת שונה, כדי להשלים 100 או 101 קולות במהלך התפילה כולה. המספר קשור למספר היללות של אם סיסרא במדרש (ספר הערוך רע”ד, א).

חובת האישה בתקיעת שופר

המצווה לשמוע קול שופר בראש השנה היא מצוות עשה שהזמן גרמא; נשים בדרך כלל פטורות ממצוות אלה (קידושין לג, ב). על אף הפטור הפורמלי, לאורך הדורות לקחו נשים על עצמן מצווה זו, ויש סוברים שהמחויבות של הנשים למצווה יצרה חיוב פורמלי לשמוע קול שופר. למרות שחיוב כזה אינו דומה לחיוב מדאורייתא של גברים במצוות שופר, כאשר אישה מנועה מלקיים את המצווה יש סוברים שעליה לעשות התרת נדרים לשם כך (מהרי”ל, הלכות שופר; מ”א, או”ח תפ”ט, א; בן איש חי, שנה ראשונה, ניצבים י”ז).

מהי ההלכה במקרה זה?

משאלתך נשמע שיש לך יכולת (או שאת מקווה שתהיה) ללכת לבית הכנסת לזמן קצר, אבל את דואגת שאם תישארי שם יותר מדי זמן, החרדה עלולה להתגבר. כפי שהוסבר כאן, המצווה מדאורייתא מתקיימת בתקיעת 30 קולות; זו מצווה שנשים קיבלו על עצמן, ולא נראה שמצבך מונע ממך לשמוע 30 קולות. הואיל ו-30 הקולות בתחילת תפילת מוסף סמוכים לברכה, נראה פשוט שכדאי לשמוע דווקא את הקולות האלה בליווי ברכה.[iii] ולמרות שיש קשר בין השופר לברכות בתפילת מוסף, כל אחת מן המצוות עומדת בפני עצמה, ובמקרה זה אין צורך שתישארי בבית הכנסת ותסתכני בהגברת החרדה כדי לשמוע את התקיעות במהלך תפילת מוסף או אחריה (רמ”א, או”ח תקצ”ג, ב).

למרות ששמיעת השופר נועדה ליצור תגובה רגשית, החרדה שאת מתארת אינה מועילה לבריאות הפיסית, הנפשית, או הרוחנית. חרדה עשויה גם להגביל את יכולת הריכוז ולמנוע חוויית תפילה משמעותית. כאישה יש לך אמנם חובה להתפלל בכל יום, אבל אין לך חובה להתפלל בציבור; לכן, מלבד שמיעת 30 הקולות, כדאי לתכנן את התפילה באופן שיעזור לך לחוות חוויה משמעותית, ותסייע לך במסע הרוחני שלך.[iv] אולי תהיה זו תפילה בבית, או במקום בטיחותי בחוץ, שם תוכלי לשמוע את התפילות בבית הכנסת ממרחק בטוח, או אולי את רוצה לבדוק גבולות בתוך מסגרת בית הכנסת. קחי לך זמן לחשוב ותכנני את חוויית התפילה שתהיה הכי טובה עבורך. וודאי שאינך מחויבת להישאר בבית הכנסת לזמן רב שיגרום לך להתקפי חרדה; ומאידך ההלכה כן מחייבת שמירה על בריאות הגוף והנפש.

אם יש לך עוד שאלות נשמח לעזור.

בברכת חג משמעותי ובריא, וכתיבה וחתימה טובה!