הדלקת נר שבת כמספר הנפשות בבית – האם משתנה לאחר הגירושין? - מתן - מכון תורני לנשים
נוסף פריט לסל
פריט 1
סהכ לתשלום: ש"ח
לצפייה בסל להמשך קניה
שבת ומועד
חזרה לשאלות ותשובות

הדלקת נר שבת כמספר הנפשות בבית – האם משתנה לאחר הגירושין?

הרבנית שורלה רוזן

טבת תשפ"ב
להורדה והדפסה:
הדפסה

שאלה

טרם נישואי נהגתי מילדות להדליק שני נרות לכבוד שבת (כפי שגם ביתי נוהגת כעת). עם נישואי, הדלקתי ארבעה נרות – שניים נוספים כמס' הילדים של בעלי מנישואים קודמים. כשנולדו שני הילדים המשותפים שלנו, הוספתי שני נרות ובסה"כ הדלקתי שישה.
האם כעת, לאחר הגירושין, אני יכולה להדליק חמישה נרות בלבד כדי להנציח באופן סמלי את היעדרו של הגרוש שלי? לגבי מס' הנרות של הילדים, אני מעוניינת להמשיך ולהדליק עבור ילדיו הראשונים שאינם ילדיי משום שהם נהיו חלק טבעי מהמשפחה.
אני יודעת שמס' הנרות שמדליקים הוא בסה"כ מנהג אך נהגתי בו באופן קבוע מאז תחילת הנישואים.

תשובה

ראשית נדון בשאלתך לגבי הטעם להדלקת שני נרות כסמל עבור האיש והאישה, כפי שעלה משאלתך האם את רשאית להפחית משני הנרות.

מעיקר הדין, כלשון הגמרא, מספיק להדליק נר אחד: “איתא אמר רבי נחמן בר אבא אמר רב הדלקת נר שבת חובה” (שבת כה עמוד ב), וכן מדברי רבי הונא (שם כג עמוד ב): “הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים”.

כך גם נפסק ברמב”ם (הלכות שבת פרק ה הלכה א)

הדלקת נר בשבת אינה רשות אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה… אלא חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת, אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת…”

ובשו”ע (או”ח רסג סעיף ב) “אחד האנשים ואחד הנשים, חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת; אפילו אין לו ד מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא”

המגן אברהם (שם ס”ק ט) מבאר שהיות והטעם להדלקת הנר הוא שלום בית, מי שמתקשה לקנות נר שבת ובנוסף יין לקידוש ונרות חנוכה, מספיק שיהיה לו נר אחד בשבת (ורק אח”כ ינסה לדאוג לשאר).

כבר בגמרא מובא המנהג להרבות בנרות שבת (שבת כג עמוד ב): “רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא…רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא…”

רב הונא שהיה עובר באופן קבוע על פתח הבית של רבי אבין הנגר ורב חסדא שעבר דרך קבע ליד פתח ביתו של אביו של רב שיזבי, שניהם מעידים כי בבתים אלו נהגו להדר במצוות הדלקת הנר והוסיפו נרות הרבה.

המנהג להדליק שני נרות, ולא אחד לכבוד שבת, קדום מאד ובספרות הפסיקה מתחקים הפוסקים אחר שורשיו של המנהג החל מהמדרש.

במדרש תהילים מזמור צב מובא כי מצוות השבת כפולות הן, וכלשון המדרש – עסקי השבת כפולים: “…כל עיסקא דשבת כפול, לחם משנה שני העומר לאחד, קרבנה כפול שנאמר וביום השבת שני כבשים, עונשה כפול שנאמר מחלליה מות יומת, שכרה כפול שנאמר וקראת לשבת עונג לקדוש ה’ מכובד, אזהרותיה כפולות זכור ושמור, מזמור כפול מזמור שיר ליום השבת” (מדרש תהילים צב שוחר טוב; בובר).

הכלבו (סימן כד, יז ריש ע”א), המובא בבית יוסף (או”ח סימן רסג) מביא אף הוא את התנחומא: “מצאתי כל מילי דשבת כפול: שנים כבשים, מזמור שיר ליום השבת, לחם משנה, זכור ושמור. ונראה שהמנהג על זה להדליק שני נרות“.

הטור (אורח חיים הלכות שבת סימן רסג) מדגיש את חשיבות המצוה של הדלקת הנר: “ויהא זהיר לעשות נר יפה דאמר רב הונא הרגיל בנר שבת להשתדל בו לעשותו יפה הויין ליה בנים תלמידי חכמים ויש שמכוונים לעשות שתי פתילות א’ כנגד זכור וא’ כנגד שמור“.

וכן נפסק בשו”ע שולחן ערוך (אורח חיים הלכות שבת סימן רסג, סעיף א): “יהא זהיר לעשות נר יפה, ויש מכוונים לעשות ב’ פתילות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור”.

ראשונים ופוסקים נוספים מביאים טעם זה של זכור ושמור, כפי שנמצא בראבי”ה (חלק א מסכת שבת סימן קצט),  עטרת צבי (אורח חיים סימן רסג ס”ק ב) והמשנה ברורה

הרעיון כי שני הנרות הם לא רק בעבור זכור ושמור אלא מסמלים את האיש והאישה מובא באליה רבה (סימן רסג): “לכך עושים נרות כרוכים לבית כנסת דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. ויש אומרים נגד איש ואישה כי נר כמנין איברים שבאיש ואישה, כי באישה יש ד’ איברים יותר מרמ”ח שבאיש”

כמו”כ ממשיך האליה רבה ומוסיף טעם נוסף לשני הנרות: “עוד טעם, רמז ל ב’ נשמות הכרוכים יחד בגוף האדם בשבת”

לסיכום: נמצאנו למדים כי הטעם העיקרי בפוסקים להדליק שני נרות הוא כנגד זכור ושמור ולא כנגד האיש והאישה. אמנם מעיקר הדין די להדליק נר אחד אבל “מנהג הגון הוא מהגדולים הקדמונים” (עטרת צבי או”ח רסג ס”ק ב) לא לפחות משניים, כנגד זכור ושמור, ואין הדבר תלוי במעמד האישי של האישה או האיש המדליקים נרות, כפי שאת מעידה שאף בטרם נישואייך נהגת להדליק שני נרות. לכן אין להפחית משני נרות לכבוד שבת.

 

הוספת נרות נוספים כמס’ הנפשות בבית

מלבד ההתחקות אחר הצד הרעיוני של הדלקת שני נרות, האם לפי התקנה המקורית של הדלקת נר שבת, אכן די לו בנר אחד או שמא תלוי הדבר בכמה אור מפיק אותו נר? דהיינו: אם כוונת התקנה היא לאפשר לבני הבית לסעוד בעונג ומנוחת הדעת שמתוך שרואים את המאכלים, מסבה האכילה ייתר עונג, כפי שמופיע בתוספות (במסכת שבת כה עמוד ב); כמו גם להרבות שמחה והנאה יתרה מהבית המואר (שו”ת מהרי”ל סימן נג), או כדי למנוע פגיעה בבני הבית שיתקלו ברהיטים בשל החושך (מרדכי מסכת שבת פרק במה מדליקין רמז רצד)הרי שמכל הנ”ל עולה כי מן הסתם, לא די היה בהדלקה של נר אחד אלא בכמה נרות בחדרים השונים של הבית. היות ונר אסור בטלטול בשבת, איך יאירו את כל החדרים שהם בשימוש בעת ובעונה אחת עם השולחן שעליו אוכלים? כבר ראינו בגמרא (שבת כג עמוד ב) עדויותיהם של חכמים על בתים בהם נזהרו להדר ולהדליק נרות רבים.

המהרי”ל (שם) מבאר “דכל מה דמיתוסף אורה יש ביה שלום בית טפי ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויות וזויות… וכתב מהר”ם… דכל מה דמיתוסף נרות נהנה וחשיבה צורך היום ומצותו, ה”נ כל מה דמוסיף אורה חשיב הנאה טפי”

מצוות ההדלקה היא כדי להוסיף שלום בית ושמחה יתרה ע”י ריבוי האור בכל זוויות הבית. ככל שמרבים בנרות, כך ההנאה גדלה. מהמהרי”ל משמע אם כן, כי יש להרבות בנרות בכל חלקי הבית.

גם בלבוש (אורח חיים סימן רסג סעיף א) מובא: “ויהא זהיר לעשות נר יפה לשבת, שזהו גם כן מעונג שבת כשהבית מלא אורה, וזהו נקרא שלום בית…ויש שמכוונין לעשות ב’ פתילות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, והיינו לפחות, אבל אם ירצה להוסיף ג’ או ד’ לכבוד שבת הרי זה משובח“.

שני נרות הם המינימום ההכרחי לדאוג לאור מספק בבית. כמובן שאם השאיפה היא להגיע לכך “שהבית מלא אורה” הרי זה מן המשובח ללכת ולהוסיף נרות נוספים.

המגן אברהם (סימן רסג ס”ק א) מדגיש כי יש להדליק “בכל החדרים שהולך שם… ויעשה נרות כרוכים דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו… דאדרבה מצוה להרבות לאור”.

מכל הנ”ל עולה כי מצווה מן המובחר לדאוג להארת חלקי הבית השונים וזו הסיבה להרבות בנרות, ולא משום שיש להוסיף נרות נוספים לכל אחד מבני הבית.

למנהג הנפוץ להדליק נרות כמס’ הילדים בבית אין מקור ברור וידוע.

אם נעיין בדברי הראב”יה (חלק א – מסכת שבת סימן קצט), שם יוצר הראבי”ה הקבלה בין נר חנוכה לנר שבת, ייתכן ואפשר לראות בדבריו רמז לדבר: ” וקרוב הדבר בעיני דאכסנאי משתתף בפריטי לנר של שבת כמו לנר של חנוכה אם לא מדליק[ין] עליו בגו ביתיה, אם מו[ס]ר לו בעל [הבית] ביתו בחנם. ואם ב’ בעלי בתים דרים ביחד דמי להא דתניא והמהדרין נר לכל אחד ואחד, וכל שכן [לשאינן קרויין] בני ביתו:

ביאור הדברים: אם לא מדליקים נרות שבת על האורח (אכסנאי) בביתו שלו, הרי הוא צריך להשתתף בפרוטות עם בעל הבית עבור הדלקת נר שבת, כפי שעושים בנר חנוכה.

ואם שני בעלי בתים גרים במקום אחד, הרי שכל אחד מהם צריך להדליק נר שבת בעצמו והראייה שמביא הראבי”ה היא מנר חנוכה שם המהדרין מדליקים נר לכל אחד מבני הבית, וכל שכן שמדליקים למי שאינם מבני הבית עצמו. דהיינו: כפי שבחנוכה המהדרין מדליקים לכל אחד מבני הבית, כך גם בנר שבת מדליקים לכל אחד מבני הבית.

כמובן שמהראבי”ה אין ראייה מוכרחת למנהג שהרי כותב כמס’ בני הבית ולאו דווקא כמס’ הילדים אך אפשר שניתן ללמוד מדבריו אלו על המנהג.

התייחסות ישירה למנהג  להדליק נר לכל אחד מהילדים אנו מוצאים בליקוטי מהרי”ח (סדר התנהגות ערב שבת): “והנה מנהג הנשים כאשר יולד להם בן או בת מוסיפין נר אחד. וסמך לדבר משום דאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת כג עמוד ב) דבשכר דמרבין בנרות שבת הוי ליה בנין וחתנין רבנן ע”ש. לכך בכל פעם שיולד להם בן או בת מרבה בנרות שעי”ז יזכו לבנין וחתנין תלמידי חכמים”.

היות ורב הונא בגמרא (שם) דורש כי בשכר הדלקת הנר יזכו לתלמידי חכמים, יש המדליקות עבור כל אחד ואחת מילדי המשפחה.

המשנה הלכות (חלק ז סימן לה) סובר כי הסבר למנהג להדליק על כל אחד מהילדים נמצא בגרסה ישנה של כתבי המהרי”ל (מנהגים הלכות שבת) שם מופיע כי אישה שחלתה ובשל כך לא הדליקה נרות שבת, תוסיף נר על השניים שהיא מדליקה. מכאן נראה, כותב המשנה הלכות: “דמהאי טעמא נהוג עלמא דיולדת מוספת להדליק נר אחד. והקשו האחרונים כיון דיולדת אנוסה היא שלא הדליקה ואונס הרי פטורה להוסיף ולמה נהוג עלמא להוסיף? ולגירסת המהרי”ל אתי שפיר דיולדת היא בכלל חלתה והרי כתב להדיא דהיא צריכה להוסיף וא”כ נראה דנהוג עלמא עפ”י גירסת המהרי”ל הישן”

דהיינו: על אף היותה אנוסה בשל מחלתה, הורה המהרי”ל שתדליק נר נוסף מכאן והלאה. מדברי המהרי”ל יוצא כי יולדת שאינה יכולה לרדת מהמיטה, כפי שנהגו להורות ליולדות בעבר, מדליקה נר נוסף על כל אחד מילדיה בשבת שלאחר השבת הסמוכה ללידה משום שהיא נחשבת כאישה שחלתה ומפאת מחלתה נמנע ממנה להדליק. אמנם הפוסקים האחרונים הקשו מדוע יש לקונסה והרי היא אנוסה ובשל כך לא יכולה לרדת מהמיטה ולהדליק? נראה כי התשובה היא לעודד זהירות יתרה בהדלקת נרות שבת ואין הדבר בא מצד הקנס.

כמו”כ מוסיף המשנה הלכות הסבר נוסף: “ובמקום אחר כתבתי טעם אחר למה מוסיפין ביולדת נר לכל אחד? לפי שיטת הרמב”ם בנר חנוכה שבעה”ב מדליק נר לכל אחד והכא נמי בשבת האשה מדלקת לכל בני הבית נר לכל אחד והבן”.

סברה זו דומה למה שהעלנו בדברי הראבי”ה – כשם שבעל הבית מדליק נר חנוכה לכל אחד מבני הבית, כך האישה בנר שבת מדליקה נר לכל אחד מבני הבית.

לסיכום: מהעדויות בגמרא ומדברי הראשונים עולה כי יש עניין להרבות בנרות לכבוד השבת. המנהג להדליק כמס’ הילדים במשפחה יכול להשתמע מדברי הראבי”ה המשווה את המהדרין להדליק נר חנוכה לכל אחד מבני הבית למדליקים נר שבת. כמו”כ סברה דומה במשנה הלכות המשווה את הדין ברמב”ם של בעל הבית המדליק נר חנוכה לכל אחד מבני הבית לאישה המדליקה לכל אחד מהילדים בני ביתה.

כמו”כ מהמהרי”ל עולה כי היולדת מוסיפה נר על כל אחת מהפעמים בהן ילדה ולכן לא התאפשר לה לרדת מן המיטה ולהדליק. ומליקוטי מהרי”ח למדנו כי סמך למנהג עולה מהגמרא בשבת (כג עמוד ב) שהזהיר בנר שבת יזכה לתלמידי חכמים ולכן מדליקים נר עבור כל בן ובת במשפחה.

היות שהוספת מס’ נרות כמס’ הילדים שהיו בבית בשלבים השונים של בניית המשפחה, אין להפסיק ממנהג מבורך זה שראינו לו טעם וסמך בדברי הגמרא והפוסקים. אדרבה – ראינו מטעמים שונים כי יש עניין להוסיף ולהרבות בנרות שבת אפילו היום שאין אנו צריכים לאורם דווקא (בשל השימוש בחשמל).

והיה אם יווצר מצב מסיבות אישיות שיביא אותך לשקול הפחתת מס’ הנרות שאת מדליקה מעבר לשניים שכנגד זכור ושמור, יש לשאול שאלת חכם/מה לגבי התרת נדרים למנהג טוב שנהגת בו שנים הרבה.

מי ייתן שירבה ריבונו של עולם אור ושמחה ותורה בביתכם!

הרבנית שורלה רוזן

בוגרת המכון התלמודי העיוני במתן ירושלים וכיום מנהלת תכנית 'מתיבתא' ללימודי גמרא מתקדמים במתן ולומדת בתכנית 'הלכתא'. משיבה הלכתית במסגרת פרויקט 'משיבת נפש' אונליין. טוענת רבנית מוסמכת, כותבת טור פרשת שבוע לחומש שמות בעיתון 'מקור ראשון'. נשואה ומתגוררת עם משפחתה בירושלים.